שעבוד בשפה ושעבוד בחשיבה: יכולות נפרדות או תלויות זו בזו ?

מחקר זה עוסק בשאלת יסוד בקשר שבין שפה ומחשבה: האם ישנה תלות בין היכולת לייצג מצבי שעבוד בחשיבה (יכולת תיאוריית המיינד (תום) - היכולת לייצג מצב מנטלי של אחר) לבין היכולת ליצור ולהבין מבני שעבוד תחביריים המבטאים מצבים אלו (למשל, "דנה חשבה שהעולם שטוח").כדי לענות על שאלת המחקר בדקנו 8 מטופלים לאחר אירוע מוחי: ארבעה עם אפזיה אגרמטית וארבעה עם ליקוי בתום (אתומיה). העברנו להם סוללה לבחינת יכולת הבנה והבעה של שעבוד תחבירי וסוללת אתומיה (שהותאמה לאנשים עם קושי בשעבוד תחבירי). הממצאים הראו דיסוציאציה כפולה בין יכולת שעבוד בשפה ובחשיבה: אנשים עם ליקוי בתום שהתקשו לחשוב על מחשבות של אחר וביצועיהם בסוללת האתומיה היו נמוכים (35% נכון בלבד בממוצע) הצליחו היטב בשעבוד התחבירי והציגו 96% הצלחה בסוללה התחבירית. לעומת זאת, אנשים עם אפזיה אגרמטית הצליחו לייצג מצבים מנטליים מסדר שני (90%), אך הציגו ליקוי משמעותי ביכולת השעבוד התחבירי עם ציון ממוצע כולל של 32% בסוללה התחבירית. ממצאי המחקר שופכים אור על הקשר בין שפה וחשיבה. הדיסוציאציה הכפולה שנמצאה מראה כי בשונה ממחקרים התפתחותיים שטענו כי רכישת שעבוד תחבירי היא תנאי להצלחה במטלת 'אמונה מוטעית', שהיא מטלת תום, לאחר ששתי יכולות אלו נרכשות, הן אינן תלוי ותזו בזו. ממצאי המחקר מראים שאנשים עשויים לאבד את היכולת לדבר על נקודת המבט של האחר, אך עדיין מסוגלים לחשוב עליה, ולהבין אותה . (מתוך המאמר)