שליטה ללא שליטה

בשנים האחרונות הולך וגדל מספרן ומשקלן הכלכלי של החברות שבהן אין בעל שליטה מובהק. אנו בוחנים את סוגיית השליטה בחברה ציבורית על ידי בעל בלוק מניות המחזיק עד 25% מהמניות חברה ציבורית, כאשר שאר המניות מתחלקות בין מספר גופים מוסדיים (כל גוף מחזיק בבלוק מניות) והציבור הרחב (כל יחיד מחזיק כמות זניחה של מניות). תוצאות הניתוח שלנו מראות כי לבעל בלוק מניות (עד 25%), שבניגוד לגופים המוסדיים אינו מוגבל רגולטורית לקיים קשר, לשתף פעולה ולתאם החלטות עם בעלי המניות האחרים, יש כוח אפקטיבי גבוה משמעותית משיעור החזקתו בחברה להשפיע על קבלת החלטות באספת בעלי מניות, ודרכה על ניהולה של החברה. כלומר, אנו מוצאים כי אפשרות שיתוף הפעולה והתיאום בינו לבין הגופים המוסדיים לכשעצמה מחזקת את כוחו של בעל בלוק המניות להשפיע על קבלת ההחלטות בחברה מעבר לחלקו במניות החברה. אולם כנגד פוטנציאל שליטה עודף זה, המחליש את שליטת הגופים המוסדיים, יכולים האחרונים למכור בלוק מניות לגוף נוסף שאינו מוסדי (כגון קרן גידור), שגם עליו לא חלות מגבלות תקשורת ותיאום. קיום גוף נוסף כזה, או אף הפוטנציאל לכך, גורע מכוחו העודף של בעל בלוק המניות הראשון. במילים אחרות, הגופים המוסדיים עשויים להיות ״ממליכי המלכים״ – מכירת בלוק מניות תמליך את הרוכש כבעל יכולת לכוון את פעילות החברה, אך תותיר בידיהם את האפשרות להחלישו בכל עת באמצעות מכירה נוספת של בלוק מניות נוסף לגורם אחר. (מתוך המאמר)