Abstract
הנושא של ריבוי נשים הוא אחד ההבדלים הבולטים - במישור החברתי ובמישורהמשפטי - בין שלוש מסורות עדתיות יהודיות שנתגבשו במהלך ימי הביניים: מזרחית,אשכנזית וספרדית. באופן כללי ניתן לומר כי המסורת האשכנזית ביטלה למעשה את הביגמיה ודחקה אותה מקרבה; המסורת המזרחית לא הגבילה את הביגמיה, ראתה בהקשר נישואין חוקי ובאופן עקרוני הייתה אדישה להתקיימותהּ. בתווך מצויה המסורת הספרדית, שרווח בה ריסון של מוסד הביגמיה באמצעים חוזיים שהגנו על האישה אם כי היא לא שללה לחלוטין את אפשרות קיומה. בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה,בעקבות שינויים עמוקים שהתרחשו באזור, החלו להגיע לירושלים ולערים אחרות בארץישראל עולים בני עדות שונות, רובם אשכנזים, שהביאו עימם את מסורותיהם המשפטיות. הדיינים בבתי הדין הרשמיים, שרובם ככולם השתייכו למסורת הספרדית, נדרשו להגיב למסורות שונות מאלה שהיו מקובלות עליהם. גם התרבות המערבית, שהייתה מונוגמית במהותה, החלה לחדור לכאן בעקבות ההתעניינות הגוברת של מעצמות המערב בארץישראל. השינויים האזוריים והזרימה המתמדת של עולים פיתחו קשרים הדוקים בין ירושלים לבין סביבותיה, שהביאו לעיתים למעורבות של דיינים מירושלים בתחום זה של ריבוי נשים גם אל מחוץ לתחום השיפוט בירושלים. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 147-192 |
Number of pages | 46 |
Journal | דיני ישראל |
Volume | 33 |
State | Published - 2019 |
IHP Publications
- ihp
- Ashkenazim
- Bigamy
- Eretz Israel -- History -- 1799-1917
- Heter meʼah rabanim
- Judaism -- Customs and practices
- Married women
- Mizrahim
- Rabbinical courts
- Sephardim