רב תרבותיות בגרסה חרדית מוקדמת: יצחק ברויאר ממדינת התורה לקהילת התורה

הגותו המעמיקה והמקיפה של יצחק ברויאר זכתה בשנים האחרונות לצדק היסטורי מסוים. כמה חוקרים הקדישו התייחסות רצינית להגותו, וכן אנו רואים מהדורות חדשות ותרגומים לספריו. אחד המושגים הבולטים והחשובים בהגותו של ברויאר הוא "מדינת התורה". ברויאר לא עסק במושג זה בהקשר התיאורטי בלבד, אלא גם כקריאה להגשמה מעשית. הוא ראה בהקמת מדינת התורה חובה דתית וצורה הכרחית של עבודת ה', וסבר שבמציאות הפוליטית וההיסטורית שנוצרה לאחר הצהרת בלפור, מוטלת חובה זו על בני דורו. מאמר זה מבקש לברר מה מסתתר מאחורי קריאתו של ברויאר להקמת מדינת התורה. אף שברויאר דיבר הרבה על הצורך בהקמת מדינת התורה, הוא כמעט לא עסק בבירור קונקרטי יותר של מהותה של מדינה זו, ובשאלה מהם האתגרים ההלכתיים בדרך ליישום רעיון זה. פער זה הוא בולט עד כדי כך שלעיתים קרובות ניתן להתרשם שברויאר סבור שהתורה מונחת בקרן זווית, הקמתה של מדינת התורה לא תאתגר את עולם ההלכה, וכל הרוצה ליטול - יבוא וייטול, ויקים לו את מדינת התורה. כביכול כל שצריך הוא לרצות להחיל את דין התורה על המדינה. אולם כל בר דעת מבין שעמדה אפולוגטית שכזו אינה משקפת הגות המבקשת באמת להתוות דרך, בוודאי לא מאדם בעל מודעות היסטורית חזקה וברורה כברויאר. במאמר זה אבקש לעמוד על חשיבות מושג "מדינת התורה" בהגותו של ברויאר, ובעיקר לשאול כיצד זה שברויאר לא עסק בבירור מהותה של מדינה זו. מה הוא סבר שיהיו טיבם, אופיים, ומקור הסמכות של השלטון והמשפט במדינה התורה, ומה יהיה טיבה של השיטה המשפטית בכל תחומי החיים הציבוריים, הכלכליים והחברתיים. )מתוך המאמר)