Abstract
כרבע מהמילים בטקסט העברי הלא המנוקד הן מילים הומוגרפיות, כלומר מילים שאפשר לפענח בדרכים שונות. ריבוי המילים ההומוגרפיות מכתיב קריאת תלוית הקשר. ההקשר הוא חלק בלתי נפרד מזיהוי המלה העברית בטקסט, והודות לו מצליחים הקוראים המיומנים לקרוא באופן שוטף ומדויק במערכת כתב עמומה. עם זאת, ההקשר אינו ערובה מלאה לפתרון ההומוגרפיות. כך למשל יתכן כי שטף הקריאה ייפגע בפענוח משפטים עמומים. העובדה כי מקרים אלה אפשריים מן הצד האחד, אך הם חריגים למדי, מן הצד השני, מעלה את השאלה העומדת במרכזו של מאמר זה: מה הן תכונותיו של ההקשר הגורמות לכך שהוא מספק מענה כמעט מלא לפתרון העמימות בטקסט העברי? הטענה המוצגת כאן היא כי מרבית המילים ההומוגרפיות מייצגות חלופות בעלות תכונות מורפו-תחביריות שונות, ותכונה זו מכתיבה הקשר מורפו-תחבירי המוביל לפענוח של חלופה אחת, ולא מאפשר, או כמעט שאינו מאפשר, את פענוחה של האחרת. לביסוס טענה זו יציג המאמר ניתוח של תכונותיהן הלשוניות של המילים ההומוגרפיות, ויגזור מכך ניתוח של סוגי ההקשרים בטקסט העברי. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Journal | אוריינות ושפה |
| State | Published - 2015 |
IHP Publications
- ihp
- Context (Linguistics)
- Hebrew language -- Morphology
- Hebrew language -- Phonology
- Hebrew language -- Vocalization
- Hebrew language -- Words
- Reading
- Vowels