"קיר הברזל וקורי עכביש": "האתיקה הציונית ו"השאלה הערבית"

המאמר משיב על השאלה כיצד התפתחה האתיקה הציונית ביחס ל"שאלה הערבית". בתוך כך מותח המחבר קווים לדמותה של "האתיקה הציונית" בכלל ובדור האחרון בפרט. באמצעות ניתוח השיח המוסרי הציוני, מעלה המאמר ארבע טענות עיקריות: ראשית, האתיקה הציונית מתייחדת מהאתיקה של תנועות לאומיות אחרות בדגש הרב ששמה על עצם הצדקת התנועה ושאיפתה, דגש המונע על ידי ספק מתמיד ביחס לתוחלת המפעל הציוני. שנית, בלב האתיקה הציונית נתון המוסר של "קיר הברזל" שעיקרו זכות ההגדרה העצמית לעמים. שלישית, במהלך המאה העשרים אותגר המוסר של קיר הברזל על ידי שורה של התפתחויות, ואולם לקראת שלהי התקופה נדמה היה כי נחל הצלחה. סימן השאלה לא נתפס כמרחף מעל עצם קיומה של המדינה היהודית, אלא מעל רצונה המוסרי ויכולתה המעשית לשלוט בשטחים שמחוץ לריבונותה. כפועל יוצא, קרא שיח-צדק גואה להכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלשתיני. רביעית, האינתיפאדה השניה ומלחמת לבנון השניה בישרו תפנית, והביאו להערכה-הכרה שקיר הברזל עדיין לא בשל, אולי אף כושל. את מקומו של שיח-הצדק באתיקה הציונית תפס מחדש שיח-ההשרדות, שנתלה בדימוי "קורי העכביש" של מנהיג החזבאללה חסן נצראללה. כך, נד המוסר הציוני בדור האחרון בין "קיום בצדק" ל"קיום לשם קיום". אם קיר הברזל הוא האופק המתעתע של האתיקה הציונית, קורי העכביש הם המנסרה דרכה נשקפת התהום. (מתוך המאמר).