פרטיות בעיר הדיגיטלית

הערים שבהן אנו חיים משתנות ללא הרף. מאמר זה מתמקד בשימוש הגובר בטכנולוגיות מידע והשפעתן על פרטיות התושבים בעיר בחיי היומיום. רשת של טכנולוגיות גלויות וסמויות נפרסתבעיר. מידע נאסף בכל מקום ובכל זמן, מועבר, מוצלב, מעובד ומשמש בסיס לפעולה של העיר, של התושבים ושל תאגידים פרטיים. התוצאה היא "עיר חכמה" או עיר דיגיטלית , מונח שמתנער מדטרמיניזם טכנולוגי. מי יכול לאסוף איזה מידע, כיצד ולאיזו מטרה? כיצד משפיעים השינויים הטכנולוגיים על הממשל העירוני ועל הקשר שבין העיר לתושביה? טענת המאמר היא שכדי להבין את מצב הפרטיות בעיר הדיגיטלית, יש לפרק את התמונה הגדולה לרכיביה, שהם תהליכי מידע שונים: איסוף המידע, עיבודו והעברתו בין השחקנים שפועלים בזירה העירונית, שהם התושבים, הרשות המקומית, השלטון המרכזי ותאגידים פרטיים. במאמר אציע בחינה ביקורתית של התהליך המידעי. בחינה כזו מתאימה לניתוח מצב מידעי מורכב, שיש בו שחקנים מספר וזרימות מידע בכמה אפיקים. הניתוח מעלה שאפיקי הזרימה השונים של המידע בעיר הדיגיטלית כפופים כל אחד למשטר משפטי שונה: דיני נזיקין, דיני הגנת מידע אישי, משפט חוקתי ומשפט מנהלי. זהו מצב שאקרא לו "קיטוע משפטי". כאשר מידע של התושבים , שנמסר לשחקן אחד בהקשר אחד ותחת משטר משפטי אחד, עובר לשחקן אחר, בהקשר אחר ומשטר משפטי אחר, נחשפים הקשיים של הקיטוע המשפטי. המאמר פותח בהערות מושגיות על הטכנולוגיה, העיר, מופעיה השונים של הזכות לפרטיות והשילוב שבין וביןהעיר הפרטיות. לאחר מכן, אציג ניתוח של האפיקים השונים של זרימת מידע. דוגמה מרכזית לאיסוף המידע של העיר על תושביה תהיה פרויקט דיגיתל, של עיריית תל-אביב-יפו. דוגמה מרכזית לאיסוף מידע על ידי גופים פרטיים תהיה היישומון Moovit . מהדברים עולה שההסדרה המיטבית של היבטי הפרטיות בעיר הדיגיטלית צריכה להיות משולבת: משפטית-ארגונית-תכנונית-טכנולוגית. תכנון מערכות עירוניות מחייב לימוד מעמיק ומפורט של היבטים נורמטיביים וחברתיים של הטכנולוגיה, ותכנון זהיר של מערכות המידע. (מתוך המאמר)