פרוצדורה ומהות: חשיבה מחודשת על קטגוריות ישנות

המאמר חותר לאפיין את מערכת היחסים המורכבת ורבת ההיבטים בין הפרוצדורה לדין המהותי. המאמר עומד על המבחנים ואמות המידה שבהם בתי המשפט משתמשים כדי לסווג הוראות דין כדיוניות או כמהותיות, ושבאמצעותם מסורטטים הגבולות של כל אחד מהתחומים. בהמשך לכך המאמר מנתח בעין ביקורתית מבחנים אלה ואת ההשלכות המעשיות הנגזרות מהם, וחושף את העמדה הנורמטיבית הניצבת בבסיסם, שלפיה הפרוצדורה היא לא יותר ממנגנון ניטרלי וטכנוקרטי של אדמיניסטרציה שיפוטית, המהווה כלי שרת בלבד למימוש הדין המהותי - וככזו, אין לה השפעה על הזכויות המהותיות של בעלי הדין. חמוש בתובנה זו, המאמר מציג את הפרכה שבעמדה נורמטיבית זו. לטענת המאמר, הפרוצדורה - כמו הדין המהותי - מבוססת על תכליות וערכים ויש לה השפעה מרחיקת לכת על הזכויות המהותיות. הסיבה לכך נעוצה בשני מאפיינים משלימים של הפרוצדורה: האחד הוא השפעת הפרוצדורה על הכוונת ההתנהגות של פרטים ותאגידים בעולם ולא רק בין כותלי בית המשפט, והאחר הוא היותה של הפרוצדורה מרכיב משמעותי בעיצוב הזכויות המהותיות עצמן - הן בהיותה המנגנון המאפשר, המגביל או המונע את מימושן, הן בשל השפעתה על סיכויי הזכייה של הצדדים. לבסוף, המאמר מציע לנתק בין ההבחנה שבין פרוצדורה ומהות מצד אחד, לבין סדרת ההשלכות שמקובל לגזור ממנה מצד שני; וכן להמיר את המבחנים המשמשים כיום לסיווג הוראות דין בדיון ערכי שעניינו הזכויות המהותיות העלולות להיפגע בכל מקרה לגופו. (מתוך המאמר)