פרוטוקולי העמסה בשיקום על גבי שתלים

טיפול במתרפאים מחוסרי שיניים באמצעות שחזור על גבי שתלים הוא טיפול נפוץ בימינו. האפשרות לכלול שתלים בתוכנית הטיפול השיקומית מקלה עלינו לפתור בעיות של חסר שיניים נקודתי או נרחב, אך גם מאלצת אותנו להתמודד עם המורכבות הטכנית שעלולה להתעורר בביצוע שחזור נתמך שתלים. כמו כן, תוכנית טיפול הכוללת שתלים יכולה לארוך זמן רב יותר מתוכנית טיפול הנתמכת שיניים בלבד, זאת עקב הזמן הנדרש ליצירת אוסאואינטגרציה (osseointegration), זמן המתארך אףיותר אם וכאשר יש צורך בפרוצדורות קודמות לביצוע השתלים, דוגמת אוגמנטציה של חלל הסינוס, ביצוע תוספת עצם ורטיקלית או מניפולציה של רכס צר. אוסאואינטגרציה הוגדרה על ידי Branemark כקשר מבני ופונקציונלי של עצם מאורגנת וחיהעם פני שטח של שתל הנושא עומס. קשר זה הינו תוצאה של תגובת העצם לשתל הטיטניום, כך שנוצרת עצם של ממש על גבי פני שטח השתל מבלי שתיווצר בין השניים שכבה פיברוטית כלשהי. התנאי החשוב ביותר ליצירת אוסאואינטגרציה הוא הייצוב הראשוני בעת ההשתלה. יציבות זו מכנית בלבד ותלויה בעיצוב השתל ובאיכות העצם באתר ההשתלה.יציבות זו מוחלפת בהדרגה ביציבות שניונית, ביולוגית, שהיא תולדה של ייצור והתבגרות העצם החדשה המקיפה את השתל. המעבר בין היציבות הראשונית לשניונית מאופיין בפעילות יתר של אוסטאוקלסטים, המגיבים לטראומה שנוצרה בעצם עקב החדרת השתל. בשלב זהה אוסטאוקלסטים יפגעו ביציבות הראשונית, אך טרם נבנתה עצם חדשה שתספק את היציבות הביולוגית ועל כן בתקופה זו השתל יהיה רגיש ביותר לכל תזוזה. תקופה קריטית זו נמשכת כחודש - משבועיים לאחר ההשתלה ועד שישה שבועות. (מתוך המאמר)