פסולי עדות, בין ההלכה התנאית למשפט הרומי: ארכיאולוגיה של מוסד משפטי

אורית מלכה

    Research output: Contribution to journalArticle

    Abstract

    המאמר עוסק ברשימת פסולי העדות התנאית המפורסמת - "המשחק בקובייה, המלווה בריבית, מפריחי יונים וסוחרי שביעית". במקום הסברים קודמים שגרסו כי הללו נפסלו לעדות משום שנחשבו "מעין גזלנים", החשודים להעיד עדות שקר עבור בצע כסף, המאמר מציע כי ההיגיון המארגן של הרשימה נטוע בהקשר יווני־רומי שבבסיסו עומד האידאל הפוליטי של שליטה עצמית. המאמר גם טוען כי בעיצוב דיני הפסילה לעדות השתמשו התנאים במודל הלקוח ממוסד האינפמיה (infamia ) הרומי, מוסד משפטי שעיקרו פגיעה במעמד האזרחי ובכושר הפוליטי של מי שנחשבו לוקים בהעדר שליטה עצמית. היבט מרכזי של הפגיעה בכושר הפוליטי של נושאי האינפמיה במשפט הרומי היה השוואת הסטטוס שלהם לזה של נשים; ואכן, גם התנאים משווים את מעמד הפסולים המנויים ברשימה למעמדן של נשים לעניין עדות. מסקנת המאמר היא שבעיצוב דיני הפסילה לעדות שלהם אימצו התנאים את ההיגיון המארגן של האינפמיה הרומית, שבמסגרתו כשרות לעדות נתפסה לא רק כעניין פרובטיבי (probative ,הקשור להוכחה, proof ) אלא גם, ואולי בעיקר, כסטטוס פוליטי. (מתוך המאמר)
    Original languageHebrew
    Pages (from-to)76-120
    Journalבפרט ובכלל
    Volume5
    StatePublished - 2019

    Cite this