על מקום ועל זיכרון של מקום: בין כאן לשם: [שער שני: מרחבים]

המחברת מציעה לזהות את המרחב הקולנועי והטלוויזיוני כ"הירוגליף חברתי" (מונח של אנרי לפבר), הנכתב באמצעות האור על גבי המסך ושעליו מוקלטים הסדר החברתי, גבולות, תשוקות ויסורים. באמצעות דיון בסרטה של ענת אבן "מקדמות" (2005) המחברת מצביעה על הדינמיקה שמייצר המסגור של המקום בין מה שנמצא בתוך הפריים למה שנותר מחוצה לו, בין מה שנוכח על המסך לבין מה שנעדר ממנו, ובין הזיכרון של המקום לזיכרון של הצופה. המאמר מציע מספר תפישות ותיאוריות מפתח, המתבססות בין השאר על כתביהם של לפבר, אדוארד קייסי, ג'וליאנה ברונו ומישל דה סרטו, ושבעזרתן נבחן המקום הקולנועי בין גיאוגרפיה סימבולית לפנומנולוגיה. העיר ונציה משמשת כמראה צדדית שבה נידונים שלושה סרטים: 'כובע צילינדר', 'מוות בוונציה' ו'המבט'. בחלק האחרון פונה המחברת לדון במאפיינים הספציפיים של המקום הישראלי והיהודי וביחסו האנומלי לסוגיות של אדמה וטריטוריה.