על אהבת אם ועל מורא אב: מבט אחר על המשפחה

בשנותיהם הראשונות תלויים יצורי אנוש בחסדיהם של אחרים. הם זקוקים למזון; הם זקוקים לטיפול; הם זקוקים לאהבה. בדרך כלל הם מוצאים את כל אלה במסגרת המשפחה, המצומצמת או המורחבת. החוויות שאנו חווים בשנותינו הראשונות מותירות בנו חותם עמוק. כל רגש שאנו חווים כילדים מועצם פי מאה - אהבת אם ומורא אב וקנאת אחים. שעוות הילדות הרכה מתקשה מדי יום ביומו, משמרת בקירבה את עקבות האהבה והקנאה והאכזבה והכעס ואי ההבנה והדחייה. חסדים ראשונים כמו עלבונות ראשונים, תענוגות ראשונים כמו גם יסורים ראשונים — כל אלה נחווים, מעוכלים עיכול ראשוני, נצרבים בתוך אותה מסגרת מובנת ובלתי מובנת המכונה משפחה, ומלווים אותנו כל ימינו. הילד, אמר פרויד, הוא אבי המבוגר. בסופו של דבר, הילד אינו אבי המבוגר. עמוק בתוכו המבוגר נותר תמיד הילד שהיה, בן ואח המביט באבא ובאמא במבט טעון ואמביוולנטי. אבל המשפחה אינה רק מסגרת לגידול ילדים. היא אינה רק מעבדה רגשית לחומרים נפיצים ביותר. היא גם מערכת פוליטית ותרבותית. היא מנציחה מערכי כוח ומנחילה ערכים. היא משמרת תבניות ומנפצת אותן. ואת הכל היא עושה באמצעות הלב והבטן ולא באמצעות התבונה. קולה קול יעקב וידיה ידי עשיו. הספר הזה נכתב ברגע היסטורי טעון במיוחד, רגע שבו המשפחה 'הקלאסית', כלומר המשפחה של מאת השנים האחרונות, נמצאת בתהליכי משבר ושינוי. שלוש הכותבות מנסות להבין את המשפחה כצומת פסיכולוגי וחברתי ופוליטי ותרבותי. "על אהבת אם ומורא אב" הוא הספר ראשון בסדרת "החומרים המרכיבים אותנו". -- אתר אוניברסיטת תל אביב, הוצאה לאור