Abstract
ברקע מאמר זה ניצבת תפנית מרחיקת לכת שאירעה בתרבות היהודית בימי הביניים וחצתה את גבולות הסוגה וענפי היצירה השונים – הולדת המחבר היחיד. בשונה מן הספרות התלמודית ואוצרות המדרש של שלהי העת העתיקה, אשר נוצרו ונחתמו בעיקרם כיצירות קולקטיביות, החלו בימי הביניים להיכתב יצירות בסוגות אשר היחיד היה מרכזן המכונן, בכללן המונוגרפיה ההלכתית ושירת החול האישית וכן יצירה ענפה בסוגת מונוגרף הסוד היהודי. תופעה זו נהנתה בימי הביניים משגשוג ותרמה תרומה מכרעת לעיצוב המחודש של היהדות, על היבטיה התאולוגיים, הקוסמולוגיים, המשפטיים והפואטיים. הופעתו של המחבר אפשרה ליחיד אופני מבע שלא עמדו לרשותו בעבר והעניקה לאינדיווידואל את האפשרות להתערב במרקם התרבותי של עיתו. במאמר זה אני מעיין באופן שניסח הרמב"ם את עצם התייצבותו כמחבר יחיד ומנתח את מערך הצדקותיו ואת מענהו לשאלת הסמכות העומדת לרשותו לחבר את חיבוריו. המאמר מציג את גישתו של הרמב"ם לתפקיד המחבר בשלושה מחיבוריו: פירוש המשנה, משנה תורה ומורה הנבוכים. במסגרת המאמר ממופים מוקדים תמטיים, אמצעים רטוריים ופרקטיקות אשר אליהן נדרש הרמב"ם בכתביו. כמו כן נבחנים האופנים שבהם עיצב הרמב"ם את תפקיד המחבר ונדונה הרשות שהעניק לעצמו למלא תפקיד זה. המאמר אף מתחקה אחר המשאבים הלשוניים והמושגיים שעמדו לרשות הרמב"ם בבקשו ליטול את הסמכות לחבר את חיבוריו. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 85-129 |
Number of pages | 45 |
Journal | בפרט ובכלל |
Volume | 4 |
State | Published - 2018 |
Externally published | Yes |
IHP Publications
- ihp
- Authority
- Jewish law -- History
- Jewish literature
- Karaites -- Eretz Israel
- Maimonides, Moses -- 1135-1204
- Mysticism -- Judaism
- Tradition (Judaism)