'סטרטגיה ארצי-ישראלית וחוץ-לארצית': דפוסים של שינויי לשון בעברית הישראלית

רבים מהמאפיינים הלשוניים המייחדים את העברית המדוברת בת-זמננו נטועים בדרך התגבשותה של העברית הישראלית בדור הדוברים הראשון. לפיכך נוכל להסביר חלק מהווריאציות הלשוניות המשמשות היום בקבלה חלקית בלבד של נורמת הלשון המתוכננת למן תקופת תחיית העברית החדשה ועד ימינו. העובדה שנורמת הלשון המתוכננת לא הצליחה להתקבל במלואה בקרב כל הדוברים כבר בדורות הראשונים לדיבור העברי המתחדש, מחייבת למעשה להעמיד כלים ייחודיים להבנת שינויי הלשון בעברית הישראלית. במאמר קודם (גונן תשע"ז) הצעתי להבחין בין שני דפוסים שונים, העשויים לשמש בחקר לשונות שאין בהן רציפות היסטורית: (א) תהליכים של שינוי לשון דינמי: פליטת יסודות לשוניים שאפיינו את בני הדורות הראשונים של דוברי העברית הישראלית, ואין בהם מאפיינים עוד את לשונם של בני הדורות הבאים, וכן חדירת יסודות לשוניים שלא רווחו בדורות הראשונים שנקלטו בשפה במרוצת השנים; ו(ב) דפוס המִבְדָּל הלשוני: פער בין צורות לשון המשמשות כיום ושימשו גם בדורות הראשונים של דוברי עברית ישראלית, לבין הצורה שנהגה במקורות קדומים או בלשון המופת המתוכננת. בדפוס השינוי הלשוני נתחקה אחר תהליכי לשון פעילים המתרחשים על ציר הזמן, תהליכים ששורשיהם נעוצים בגורמים פנימיים או חיצוניים. אם נוכל להוכיח שצורות לשון נתונות רווחו בשלב הראשון של העברית המדוברת, ואילו היום נפלטו כליל ממערכת הלשון או השתנתה צורתן - נבסס את קיומו של תהליך לשוני פעיל שהתרחש על ציר הזמן. לעומת זאת, אם נוכיח שכבר בראשית ימיה של העברית הישראלית נהגו הצורות המשמשות היום ולא נקלטה הצורה המתוכננת בקרב חלקים נרחבים בציבור הדוברים, אין לדבר על תהליך של שינוי דינמי בשפה, ומוטב לנתח את הנתונים כמִבְדָּל ולא כשינוי לשון פעיל. במאמר זה אדגים לראשונה את ההבדלים בין שתי הגישות הללו בעזרת עדויות מוקלטות מלשונה של קבוצת דוברים המשתייכים לדור הראשון של העברית המתחדשת. בכך אנסה להטמיע את דרך המחקר הייחודית לעברית הישראלית, המאפשרת למעשה לבחון צירים של שינויי לשון למן דור הדוברים הראשון ועד לשון הדוברים כיום - על יסוד עדויות מוקלטות. (מתוך המאמר)