ניצני מדרש הלכה בקומראן

אחת המתנות המרגשות שהעניקו לנו מגילות מדבר יהודה היא ההזדמנות לתור אחר השורשים העלומים של תרבותם של חז"ל מאות שנים קודם לעריכתם של ראשוני חיבוריה. פן מרכזי של החיפוש הוא הניסיון להתחקות אחר פרשנות המקרא הקומראנית - שקדמה מאות שנים לעריכתם של מדרשי חז"ל המוקדמים ביותר הידועים לנו, הלא הם מדרשי ההלכה - ולנסות לשחזר מתוכה את ראשית ההיווצרות וההתפתחות של המדרש, על מגמותיו ועל האסטרטגיות הפרשניות שלו. המוסכמה במחקרים שכתבי קומראן נעדרים לחלוטין מינוח מדרשי נכונה רק בחלקה. אולם יש ניסוחים קבועים המעידים על מהלך פרשני-הלכתי בטקסטים הכיתתיים. משעה שנדע להצביע על איפיונים לשוניים מובהקים של דרכי לימוד קבועות מן המקרא, נוכל להוכיח את קיומו של 'מדרש' עוברי ולנסות לעמוד על טיבו, מגמתו ומידת היציבות של התכנים או האסטרטגיות שאותם מייצגת הטרמינולוגיה שזוהתה. המונח שייבחן במאמר זה הוא טרמין סגפני שקשה להבחין בו: "כ"ף הדמיון, המוצמדת אל מונח מקראי שדינו ידוע, משמשת ליצירת אנלוגיה בין הדין המקראי הנתון לבין היסק חדש. טענת המחברת היא שמונח זה מבליע שיטה מדרשית דמוית היקש, שהוכרה כבר בכת מדבר יהודה. המאמר מציג כמה מגילוייו של 'מדרש' קדום זה ותוהה על מידת האחידות בין גילוייו השונים ועל ההיגיון הפרשני העומד ברקעם.