מרוקו: בדרך לבניית חברה אזרחית?

המאמר פותח בהגדרת המונח "חברה אזרחית" (אלמג'תמע אל-מדני בשפה הערבית ו- civil society בשפה האנגלית). במבט ראשון, מציין ד"ר מדי-וויצמן, רחוקה ממלכת מרוקו מלהתאים לקטיגוריה של מדינות שבהן קיימת חברה אזרחית תקינה. מנהיג מרוקו, המלך חסן השני, הינו הסמכות השלטונית וגם הדתית העליונה ועל פיו יישק דבר. עם זאת, נמצאים מוסדות החברה וחוגים חשובים ממנה בתהליך דינמי של שינוי ותמורה בעידוד המלך ובהכוונתו. מאחר שמתקיימים במרוקו תנאים מיוחדים שאינם קיימים במדינות מגרביות אחרות, מעריך הכותב כי מדינה זו עלתה על הדרך לבניית חברה אזרחית. עם תנאים אלה ניתן למנות את הרמה הגבוהה של מה שאנשי מדעי המדינה מכנים "מדינתיות", את זהותה הטריטוריאלית והפוליטית העצמאית יחסית של מרוקו מאז המאה ה-17 ומבלי שחוותה את הכיבוש העות'מאני, את חווית המאבק הלאומי הרכה יחסית לחוויית המאבק באלג'יריה, ואת קיום המונרכיה כסמל לאומי ודתי וכמוסד מרכזי בחיים הפוליטיים במדינה. גם אופייה הדינמי של המלוכה ויכולתה לנהל דיאלוג בלתי פוסק, אם כי מעמדת עליונות, עם מרכיבי החברה השונים, הם גורם חשוב, המחזק את תהליך הבנייה של חברה אזרחית כמדינה. ד"ר מדי-וויצמן מצטט בהקשר זה את המלך, שאמר כי מרוקו עוברת תהליך של "דמוקרטיה הומאופטית", דהיינו תהליך דמוקרטיזציה ממושך ואיטי, ומסיים את מאמרו בשאלה, האם דפוסי החברה האזרחית, שהופיעו במרוקו עד כה אינם אלא כלים בידי השליט, או שמא הם אוטונומיים באופיים? אם הם אמנם כאלה, האם יוכלו לשרוד בתנאי משבר? לפי שעה, הוא מסכם, נמצאת מרוקו בדרך שבין חברה אוטוריטרית לחברה אזרחית.