מסורות אברהם בין ממרא לירושלים

הטענה העיקרית במאמר היא שאברהם היה דמות מיתולוגית עבור הקבוצות שנמנו על שבט יהודה, ושמרכזן היה באזור חברון. המסורות על אודותיו נשמרו ככל הנראה, באתר פולחן פתוח ליד עץ אלון מקודש בממרא, שהיה אתר הפולחן המרכזי של קבוצות אלה, בסמוך למרכז הנחלה בחברון. לא ברור באיזו תקופה נוצרו לראשונה מסורות אברהם בהרי חברון, שנגעו בעיקר לנושאים של הקשר לארץ, פריון והכנסת אורחים, אך מכיוון שאברהם לא נזכר בהיסטוריוגרפיה המשנה-תורתית ובספר ירמיהו, נראה שהאליטה הירושלמית התעלמה מהמסורות אודותיו, ולא נזקקה להן לצורך ביסוס ראשית ההיסטוריה הקדומה של יהודה. רק לאחר חורבן ירושלים ואיבוד השליטה הבלעדית של בית דוד, של הכהונה ושל האליטה הירושלמית על הפולחן, על המסורת ועל ההיסטוריוגרפיה, מסורות אברהם החלו להפוך לחשובות ולמרכזיות למעגלים רחבים יותר של היהודאים שנשארו ביהודה ולא יצאו לגלות בבל. אלה השתמשו במסורות אברהם כדי לבסס את זכותם על שטחיה הדרומיים של הממלכה, כפי שעולה מהמכתב שמצוטט יחזקאל (לג 24). לא ברור איך ומתי הגיעו מסורות אברהם לירושלים במהלך ימי שיבת ציון, אך נראה שהיה זה לאחר אובדן שטחי הדרום וההתבססות של שבטים אדומיים וערבים בכל מרחב הנגב, הר חברון ודרום השפלה. בשלב זה הורחבו מסורות אברהם והשימוש העיקרי שנעשה בהן היה לצורך ביסוס הטענה לבעלות על שטחי הדרום, ובעיקר על חברון, כהוכחה לשייכותם של שטחים אלה ליורשיה וממשיכיה של ממלכת יהודה. זהו גם השלב שבו נקשרו מסורות אברהם לסיפורי יעקב-ישראל, ככל הנראה על ידי חוגים כוהניים בירושלים. הם הפכו למרכיב מרכזי בטענה החדשה של האליטה הירושלמית על 'ישראל החדשה'. במהלך תקופה זו מעמדו של אברהם כבר התבסס והוא הפך לאב הקדום של 'כלל ישראל', רחוק מדמותו המקורית וממעמדו כדמות שסביבה הוקם אתר הפולחן החברוני-יהודאי בממרא.