TY - CHAP
T1 - ממחאת הקוטג' עד חוק המזון
T2 - ביטחון תזונתי והזכות למזון בישראל
AU - גרוס, אייל
AU - בוזחיש-ששון, חלי
PY - 2017
Y1 - 2017
N2 - "מחאת הקוטג'", שהקדימה את מחאת הדיור של קיץ 2011, עסקה במחירי המזון, אך השיח החברתי שצמח בעקבות המחאה החברתית זנח כמעט לחלוטין את סוגיית הביטחון התזונתי. לעומת זאת, ועדת טרכטנברג הממשלתית, שהוקמה בעקבות המחאה, עסקה במחירי המזון; המלצותיה היו חלק מתהליך שהוביל לרפורמות להגברת התחרות בשוק המזון במטרה להביא להורדת מחירים. בד בבד נדונה סוגיית הביטחון התזונתי בערוץ נפרד, שהתפתח מעתירה לבג"ץ של ארגון לתת. העתירה הובילה להקמת ועדה בין-משרדית לבחינת אחריות המדינה בתחום הביטחון התזונתי, ובעקבותיה הוקמה המועצה הלאומית לביטחון תזונתי. המועצה, מצדה, יצאה בתכנית שהתמקדה בחלוקת אוכל לנזקקים על ידי עמותות במימון ממשלתי. המאמר סוקר את הזכות למזון כפי שהוכרה במשפט הבינלאומי כחלק מהזכות לתנאי חיים נאותים ואת ההכרה המינימלית בה במשפט הישראלי. הזכות למזון תואמת את ההגדרה הבינלאומית של ביטחון תזונתי, שלפיה ביטחון תזונתי מתקיים כשלכל האנשים, כל הזמן, יש נגישות חברתית, פיזית וכלכלית למזון מספיק, בטוח ומזין, בכמות מספקת, בהתאם לצרכיהם הדיאטטיים ולהעדפותיהם, כנדרש לחיים פעילים ובריאים. מחקרים מעידים שיש בישראל אי-ביטחון תזונתי - והמאמר עוסק בדרכים להתמודד עם בעיה זו. לטענת המחברים, שני הערוצים שפותחו בישראל בעקבות המחאה - הן הגברת התחרות בשוק המזון בעקבות ועדת טרכטנברג והן חלוקת המזון בעקבות הוועדה הבין-משרדית - עוסקים בצד של היצע המזון, בין בניסיונות להורדה במחירי המזון ובין בחלוקת מזון לנזקקים, תוך התעלמות משאלות הנוגעות ליכולת הביקוש של האזרחים. הדיון בוועדת טרכטנברג והפתרונות שהציעה תאמו את תיוג המחאה כמחאה של "מעמד ביניים" הנוגעת ל"יוקר המחייה", ואילו המאמר מפנה את הזרקור גם לכיוון האוכלוסיות שנשארו בפריפריה של המחאה. פתרונות הנובעים מתיוג הבעיה כעניין של יוקר מחיה - ולא גם או בעיקר כבעיה של עוני האזרחים - לא יכולים לשרת אוכלוסיות אלה כנדרש ולהבטיח את ביטחונן התזונתי. התפיסה שאומצה כ"פתרון" למחירי המזון (הגברת התחרות בשוק המזון) התאימה למדיניות כלכלית ממשלתית של חיזוק השוק ולא של חיזוק מדינת הרווחה. גם התפיסה שביקשה לקבע את חלוקת המזון על ידי עמותות כפתרון עולה בקנה אחד עם מדיניות זו. אמנם פתרון זה תייג את הבעיה כעניין של "ביטחון תזונתי" והשתמש בשיח מעולם הזכויות החברתיות והרווחה, אך הוא הוגבל לחלוקת מזון כעניין של צדקה. התוספת המשמעותית שהציעה למימושו המועצה הלאומית לביטחון תזונתי - לקיחת אחריות של המדינה על החלוקה - לא מומשה במלואה, וגם אם תמומש ערוץ זה עדיין ממוקד בחלוקה לנזקקים. אם כן, גם כפתרונות העוסקים בהיצע, שני הפתרונות מוגבלים למדיניות התואמת את האידיאולוגיה הנאו-ליברלית של "תחרות חופשית" ולהגברתה, ואינם מאמצים מדיניות רגולציה של השוק שתפקח על המחירים ותקל על הנגישות למזון. הפתרונות שאומצו לסוגיית מחירי המזון מבוססים על תפיסה המתאימה למדיניות הכלכלית הממשלתית של חיזוק השוק ולא לכזו המבקשת לחזק את מדינת הרווחה. המאמר מצביע על הצורך לחזק את יכולת הביקוש, הקשורה בסוגיה הרחבה יותר של רשת הביטחון החברתית, ודן גם בחלופות הנוגעות בצד ההיצע כמו סל מזון בריא ופיקוח על מחירי מזון. אסור שזכויות האדם ישמשו רק את האדם השבע. צריך שכל אדם יהיה שבע, כדי שיוכל ליהנות, למעשה ולא רק להלכה, מזכויות האדם. (מתוך המאמר)
AB - "מחאת הקוטג'", שהקדימה את מחאת הדיור של קיץ 2011, עסקה במחירי המזון, אך השיח החברתי שצמח בעקבות המחאה החברתית זנח כמעט לחלוטין את סוגיית הביטחון התזונתי. לעומת זאת, ועדת טרכטנברג הממשלתית, שהוקמה בעקבות המחאה, עסקה במחירי המזון; המלצותיה היו חלק מתהליך שהוביל לרפורמות להגברת התחרות בשוק המזון במטרה להביא להורדת מחירים. בד בבד נדונה סוגיית הביטחון התזונתי בערוץ נפרד, שהתפתח מעתירה לבג"ץ של ארגון לתת. העתירה הובילה להקמת ועדה בין-משרדית לבחינת אחריות המדינה בתחום הביטחון התזונתי, ובעקבותיה הוקמה המועצה הלאומית לביטחון תזונתי. המועצה, מצדה, יצאה בתכנית שהתמקדה בחלוקת אוכל לנזקקים על ידי עמותות במימון ממשלתי. המאמר סוקר את הזכות למזון כפי שהוכרה במשפט הבינלאומי כחלק מהזכות לתנאי חיים נאותים ואת ההכרה המינימלית בה במשפט הישראלי. הזכות למזון תואמת את ההגדרה הבינלאומית של ביטחון תזונתי, שלפיה ביטחון תזונתי מתקיים כשלכל האנשים, כל הזמן, יש נגישות חברתית, פיזית וכלכלית למזון מספיק, בטוח ומזין, בכמות מספקת, בהתאם לצרכיהם הדיאטטיים ולהעדפותיהם, כנדרש לחיים פעילים ובריאים. מחקרים מעידים שיש בישראל אי-ביטחון תזונתי - והמאמר עוסק בדרכים להתמודד עם בעיה זו. לטענת המחברים, שני הערוצים שפותחו בישראל בעקבות המחאה - הן הגברת התחרות בשוק המזון בעקבות ועדת טרכטנברג והן חלוקת המזון בעקבות הוועדה הבין-משרדית - עוסקים בצד של היצע המזון, בין בניסיונות להורדה במחירי המזון ובין בחלוקת מזון לנזקקים, תוך התעלמות משאלות הנוגעות ליכולת הביקוש של האזרחים. הדיון בוועדת טרכטנברג והפתרונות שהציעה תאמו את תיוג המחאה כמחאה של "מעמד ביניים" הנוגעת ל"יוקר המחייה", ואילו המאמר מפנה את הזרקור גם לכיוון האוכלוסיות שנשארו בפריפריה של המחאה. פתרונות הנובעים מתיוג הבעיה כעניין של יוקר מחיה - ולא גם או בעיקר כבעיה של עוני האזרחים - לא יכולים לשרת אוכלוסיות אלה כנדרש ולהבטיח את ביטחונן התזונתי. התפיסה שאומצה כ"פתרון" למחירי המזון (הגברת התחרות בשוק המזון) התאימה למדיניות כלכלית ממשלתית של חיזוק השוק ולא של חיזוק מדינת הרווחה. גם התפיסה שביקשה לקבע את חלוקת המזון על ידי עמותות כפתרון עולה בקנה אחד עם מדיניות זו. אמנם פתרון זה תייג את הבעיה כעניין של "ביטחון תזונתי" והשתמש בשיח מעולם הזכויות החברתיות והרווחה, אך הוא הוגבל לחלוקת מזון כעניין של צדקה. התוספת המשמעותית שהציעה למימושו המועצה הלאומית לביטחון תזונתי - לקיחת אחריות של המדינה על החלוקה - לא מומשה במלואה, וגם אם תמומש ערוץ זה עדיין ממוקד בחלוקה לנזקקים. אם כן, גם כפתרונות העוסקים בהיצע, שני הפתרונות מוגבלים למדיניות התואמת את האידיאולוגיה הנאו-ליברלית של "תחרות חופשית" ולהגברתה, ואינם מאמצים מדיניות רגולציה של השוק שתפקח על המחירים ותקל על הנגישות למזון. הפתרונות שאומצו לסוגיית מחירי המזון מבוססים על תפיסה המתאימה למדיניות הכלכלית הממשלתית של חיזוק השוק ולא לכזו המבקשת לחזק את מדינת הרווחה. המאמר מצביע על הצורך לחזק את יכולת הביקוש, הקשורה בסוגיה הרחבה יותר של רשת הביטחון החברתית, ודן גם בחלופות הנוגעות בצד ההיצע כמו סל מזון בריא ופיקוח על מחירי מזון. אסור שזכויות האדם ישמשו רק את האדם השבע. צריך שכל אדם יהיה שבע, כדי שיוכל ליהנות, למעשה ולא רק להלכה, מזכויות האדם. (מתוך המאמר)
M3 - פרק
SN - 9789659257911
T3 - משפט, חברה ותרבות
SP - 35
EP - 93
BT - לחם חוק
A2 - תירוש, יופי
A2 - גרוס, אייל
PB - הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, אוניברסיטת תל אביב
CY - תל אביב
ER -
