Abstract
המאמר עוסק בדרך הראויה למיסוי דיבידנד המחולק על–ידי חברה לא מתוך "רווחים". העמדה המקובלת הן בישראל והן מחוץ לה היא אחידה: "דיבידנד" חייב להיות מתוך רווחים של החברה. לפי רשויות המס בישראל, את רווחי החברה יש למדוד בהתאם למבחנים שנקבעו לצורך חלוקת דיבידנד בחוק החברות. המאמר מזהה את ההצדקות האפשריות לעמדה המקובלת, מנתח אותן ומראה כי עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות המיסוי הדו–שלבי של חברות. אנו טוענים, בכפוף לכמה חריגים נקודתיים, כי כל תשלום מטעם החברה לבעלי מניותיה בכשירותם ככאלה — לרבות תשלום שאינו מתוך רווחים — יש לסווג כדיבידנד, ולדחות את בחינת התעשרותו (או הפסדיו) של הנישום למועד מכירת הזכויות בחברה. בכל מקרה, אין הצדקה להסתמך דווקא על המבחנים הקבועים בחוק החברות לבחינת רווחיות החברה לצורך טיפול המס בחלוקה לבעלי מניותיה. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 215-245 |
| Number of pages | 31 |
| Journal | משפט ועסקים |
| Volume | 8 |
| State | Published - 2008 |
IHP Publications
- ihp
- Corporations -- Taxation
- Dividends
- Stockholders