מחשבות הציבור הרחב בעקבות חשיפה לאלימות מילולית או פיזית כלפי צוותים רפואיים

אלימות במערכת הבריאות הינה תופעה גלובאלית, מדאיגה ונפוצה במדינות רבות בעולם. בישראל, על פי נתוני משרד הבריאות, כ-3500 מקרי אלימות פיזית ומילולית מדווחים בכל שנה. תופעה זו מתרחבת על אף תכניות התערבות שבוצעו, הכוללות הגברת האכיפה והענישה. מטרת המחקר הייתה לבחון את המחשבות המתעוררות בקרב הציבור הרחב בעקבות חשיפתם לאלימות מילולית או פיזית כלפי צוותים רפואיים. שיטת המחקר הייתה מחקר משולב -שיטות (Mixed Method). השאלון הופץ במהלך החודשים פברואר–מרץ 2020 בקרב 990 משתתפים, מתוכם ל-30 משתתפים בוצע ריאיון מובנה למחצה. תוצאות: מניתוח מממצאי הראיונות על הכי המרואיינים חושבים שיש לגנות אלימות, שאין כל הצדקה להתנהגות אלימה מכל סוג כלפי צוות רפואי, וכי יש לנקוט בכל האמצעים על מנת למגר את התופעה. כמו כן, למערכת הבריאות, לצוות הרפואי ולמטופלים יש תרומה בהיווצרות האלימות והסלמתה. בנוסף, נמצא כי האלימות אינה מקדמת את הטיפול. אדרבא, היא פוגעת באיכות הטיפול, במטופל, במטפל ובציבור הרחב. מסקנות המחקר: הציבור ברובו מביע עמדות ומחשבות השוללות אלימות במערכת הבריאות. עם זאת הציבור מציין גם את חלקה של מערכת הבריאות באחריות להיווצרות האלימות. יש להעלות את נושא האלימות במערכת הבריאות לראש סדר העדיפויות של קובעי המדיניות, לפעול בשילוב כוחות רב-תחומי ולדבוק באפס סובלנות לאלימות. במקביל, יש להכשיר צוותים רפואיים למנוע הסלמת אירועים אלימים, כל זאת במטרה למגר את האלימות ממערכת הבריאות. (מתוך המאמר)