Abstract
אחד המופעים הדרמטיים של ילדים בספרות השואה בעברית מתגלם בסיפורו של מומיק נוימן, גיבור הפרק "מומיק" מתוך הרומן 'עיין ערך: אהבה' מאת דוד גרוסמן. מומיק, שמאז פרסום הרומן בשנת 1986 התקבע בתרבות הישראלית כמייצג גנרי של תופעת הדור השני לשואה, מגלם במהותו ובהתנהלותו את כפיית החזרה של השואה במרחב הישראלי הפרטי והציבורי. מטרתו של מאמר זה היא לקרוא את הפרק "מומיק" על רקע הדיון בחלום 'הילד הנשרף' אצל פרויד (חלום המוצג בפתח הפרק השביעי של ספרו "פירוש החלום") ולאור ההשלכות התיאורטיות והאתיות הנובעות ממנו להבנת הטראומה בכלל, והטראומה ה"מבישה" לכאורה של אובדן צלם אנוש, שניצולי שואה רבים היו קורבנותיה, בפרט. ייצוגה של הטראומה ביצירתו זו של גרוסמן ייבחן כאן כהתרחשות בין שני סובייקטים, בהנחה כי הבלטת הממד האינטר-סובייקטיבי של הטראומה מעמידה את "מומיק" כטקסט מכונן הן בקורפוס היצירות הספרותיות המתארות את מורכבותו של הקשר בין הורים ניצולי שואה לילדיהם ואת הפרובלמטיקה של נרטיב התקומה והגאולה (האישית, הלאומית) והן בספרות ובהגות החוקרות את ייצוגיה הטקסטואליים של הטראומה.
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 191-210 |
Number of pages | 20 |
Journal | אות: כתב עת לספרות ולתיאוריה |
Volume | 2 |
State | Published - 2012 |
IHP Publications
- ihp
- Dream interpretation
- Freud, Sigmund -- 1856-1939
- Holocaust, Jewish (1939-1945), in literature
- Psychic trauma
- גרוסמן, דוד (סופר) -- מומיק
- טראומה נפשית
- פרויד, זיגמונד -- 1856-1939
- פשר החלומות
- שואה בספרות ובשירה