מדע במחלוקת: הוויכוח על חוק הקסדה וקסדות האופניים בישראל

הצעות חוק שונות בשנים האחרונות נועדו לשפר את בטיחות רוכבי האופניים בישראל באמצעות חיוב השימוש באביזרי בטיחות. להצעות חוק כאלה השלכות על הרכיבה באופניים כפעילות גופנית עממית. הידועה שבהן היא חוק הקסדה לאופניים מ-2007, שבוטל חלקית בשנת 2011. חוק זה גרר ויכוח ציבורי בשאלת התועלת שבקסדות אופניים בכלל ובסוגיית חיוב חבישת קסדות בחוק בפרט, שהתבסס על המחלוקת בנושאים אלה בספרות האקדמית בחו"ל. מאמר זה בוחן את הטיעונים העיקריים במחלוקת על קסדות האופניים ועל חוקי קסדה, ומראה כי הם מתבססים על שני סוגים של טיעונים: טיעונים נקודתיים ועובדתיים בשאלת יעילות הקסדות או חוקי הקסדה, וטיעוני "הקשר רחב" המתבססים על ההשלכות של חבישת קסדה ושל חוקי קסדה. טיעונים
אחרונים אלה מאפיינים חשיבה מערכתית, הוליסטית, הנפוצה בשיח הסביבתי.
המחלוקת על חוק הקסדה עימתה למעשה תפיסות עולם (פרדיגמות) מדעיות שונות, אשר הקרינו גם על אפשרות בירור סוגיית המחלוקת על קסדות אופניים וחוקי קסדה בישראל. בין השאר, טענו המתנגדים לחוק הקסדה שבטיחות הרוכבים אינה תלויה באביזרי בטיחות אלא בסוגיות אחרות כמו תשתיות (שבילי אופניים), חינוך, תכנון עירוני ותחבורתי, ובעיקר במספר הרוכבים: בטיחות במספר. מאחר שלא נעשה בירור אמיתי של סוגיות הקשורות למחלוקת על חוק הקסדה, שאלות מהותיות בנושא בטיחות רוכבי האופניים בישראל עדיין מצפות למענה. בנסיבות אלה ספק אם היה מקום לחוק "פטרנליסטי" המתיימר לשפר את בטיחות הרוכבים, המתבסס על עובדות וטענות במחלוקת.