למה אנחנו סביבתיים ולמה לא? על הזיקה בין תרבות וזהות לבין פעולה סביבתית – ההקשר הישראלי

על רקע ההתפתחות הענפה של לימודי הסביבה בעשורים האחרונים, בעיקר בהיבטים המדעיים והמוסדיים שלהם, גוברת בעולם ההכרה בצורך להתמקד בכשירות התרבותית של הקהילות השונות, של פעילים ולא פעילים, כבסיס להצלחה או לכישלון של התנועה הסביבתית וליוזמות השינוי שהיא מקדמת. שינוי סביבתי כרוך בשינוי התנהגותי וחברתי, המותנה לא רק בשיקולים רציונליים אלא בראש ובראשונה בכלים התרבותיים שאנשים מצוידים בהם, המאפשרים להם לחולל את השינוי הסביבתי או גורמים לדחייתו. המאמר מעלה את שאלת האפשרות שייווצר אתוס סביבתי ככוח משמעותי בתרבות, כמובן מאליו חברתי. אנו מציגים את המחקר המתפתח בעולם, המאמץ את הפרספקטיבה התרבותית על התלות שבין התפתחות אתוס כזה לבין זהויות ומתחים חברתיים במרחבי פעולה נבדלים. בהמשך מובאת סקירה של שורת מחקרים שנעשו במסגרת המעבדה לזהות ופעילות סביבתית-חברתית באוניברסיטת תל-אביב, המצטרפים לזרם זה, במטרה לפתח את העיסוק בהיבטים אלה בהקשר של החברה הישראלית. לפי גישה זו, הזהות הסביבתית נתפסת כתוצר של אורחות חיים והעדפות המוטמעים בתפיסה העצמית והקבוצתית של הפרט. ככזאת, היא עשויה לשמש משאב חיובי או שלילי בבידול חברתי ובמאבקי כוח ומעמד במישור הקהילתי המקומי, בקרב קבוצות של פעילים, בקרב נציגי הממסד, ובמפגשים שבין כל אלה. לפיכך, היא גורם שהכרחי להביא בחשבון בעת פיתוח מודלים יישומיים המכוונים להטמעתה של התנהגות פרו-סביבתית, ובחשיבה על המפגש שבין מדיניות מלמעלה לבין דינמיקות חברתיות מלמטה. (מתוך המאמר)