לחשוב על האוניברסיטה: ידע, פוליטיקה ואקדמיה בישראל

האוניברסיטה, כך אומרים, היא מגדל שן אליטיסטי ומתנשא; היא לא מתאימה למקצועות העתיד; היא יקרה מדי ואין בה צורך. לתלונות הרבות כנגד האוניברסיטה וכנגד האקדמיה כולה, עונים מגיניה כי רק האקדמיה מקדישה את עצמה לחקר האמת וכי רק היא יכולה להגן על הידע. "תפקידה של האוניברסיטה – הפונקציה שלה", במילותיו של הפילוסוף ג'ון דיואי, "היא פונקציית האמת". האם הניגוד בין אינטרסים כלכליים, חברתיים ולאומיים לבין רדיפת האמת הוא הדרך הטובה ביותר לדבר על האוניברסיטה? האם אפשר לחשוב על האקדמיה כעל מוסד שהאמת עומדת בראש מעייניו, והוא משוקע, בה בעת, במציאות החברתית, הכלכלית והפוליטית של המקום ושל הזמן שבהם הוא מתקיים?מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל שנויה כיום במחלוקות עמוקות שצצו בתגובה לשינויים מפליגים במבנה שלה, בתפקידיה החברתיים ובאופני התקצוב שלה. בקובץ זה מנסים כעשרים חוקרים של האקדמיה מתחומי המחשבה הפוליטית, הפילוסופיה וההיסטוריה של הידע, הסוציולוגיה, החינוך והמשפט, לחשוב מחדש על האקדמיה כאן ועכשיו, עשרים שנה לאחר פרסום דוח ועדת מלץ ושלושה עשורים לאחר "מהפכת המכללות". נקודת המוצא של הכותבים היא שהאוניברסיטה היא אחד מן המוסדות המשפיעים ביותר בחברה, לא רק על ייצור הידע – על מה ייחקר וכיצד, אלא גם על ההשכלה של בנות ובני כל שכבות החברה, על הניעות החברתית, על מי שאנחנו ומי שנרצה להיות – כפרטים וכחברה. כיצד אם כן יש לחשוב על האקדמיה בישראל כיום ולאן מועדות פניה?