Abstract
כלי נשק אוטונומיים - קרי, מערכות נשק שביכולתן לבחור ולתקוף מטרות ללא מעורבות אנושית בזמן-אמת - עשויים להיכנס בשנים הקרובות לשימוש מבצעי בצבאות מתקדמים ברחבי העולם. לצד ההתקדמות הטכנולוגית המאפשרת כלי-נשק אלה מתקיים בעת האחרונה דיון ער לגבי חוקיותם תחת דיני הלחימה הבין-לאומיים. המתנגדים לכלי-נשק אוטונומיים מעלים טענות תועלתניות ודאונטולוגיות, בניסיון לבסס החלת איסור מוסרי וחוקי על פיתוח נשק מסוג זה ושימוש בו. אולם אל מול טענות אלה עומדות טענות תועלתניות המובילות לתוצאה הפוכה. במאמר זה אנו מנתחים את אתגרי האסדרה של הלחימה בעת הנוכחית, ולאורם מציעים נקודת-מבט נוספת לבחינת חוקיותם של כלי-הנשק האוטונומיים - היא נקודת-המבט של המשפט הציבורי. לטענתנו, לחימה הינה פעולה שלטונית, ולכן עליה להיות כפופה לעקרונות-היסוד של הדין המנהלי המקובלים הן במשפט הישראלי, הן במשפט המנהלי ההשוואתי והן, לטענתנו, במשפט הבין-לאומי שעניינו דיני לחימה. בין עקרונות אלה נודעת חשיבות מיוחדת לחובה להפעיל שיקול-דעת המוטלת על בעל הסמכות לפעול. בהקשר של לחימה חובה זו מחייבת, בין היתר, לשקול את עניינו של הפרט העלול להינזק כתוצאה מהפעולה. התכנות הקבוע מראש של הנשק האוטונומי כובל למעשה את שיקול-הדעת של המפעיל. לכן הפעלתו בהקשרים שבהם הפרט עלול להינזק הנה אסורה. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 67-105 |
| Number of pages | 39 |
| Journal | עיוני משפט |
| Volume | ל"ט |
| Issue number | 1 |
| State | Published - 2016 |
IHP Publications
- ihp
- Administrative law
- International law
- Military law
- War and emergency legislation
- Weapons systems