לא להאמין: מבט אחר על דתיות וחילוניות

הביטו על התמונה שעל כריכת הספר הזה. יש בה משהו מוכר מאד מן ההיסטוריה היהודית. הקוזאק רכוב על סוסו דוהר אל תוך קהל היהודים. מגבעות מתגוללות בעפר, קריאות חסרות אונים, עליונות בחלל מול עליונות בזמן: כוח אדיש ושרירותי, חסר גיל, מזה, חולשה יהודית ארוכת שנים ולמודת סבל מזה. "אלה ברכב ובסוסים ואנחנו בשם ה' נקרא." אבל התמונה הזאת היא במידה רבה אחיזת עיניים. הפרש לובש המדים הוא יהודי וחובשי המגבעות רחוקים מלהיות חסרי אונים—אדרבה הם משתייכים לקבוצה כוחנית ותוקפנית במיוחד בחברה הישראלית. גם הוא וגם הם ביטוי למהפך המדהים שעבר על העם היהודי במאה העשרים, להיתוך הגרעין התרבותי שהתחולל בו. היחס לכוח, היחס לאלימות, היחס לאדמה, היחס לאחר—כל אלה שונו עד היסוד. ובכן מי אנחנו בעצם? מיהו יהודי? ל"דתיים" ול"חילוניים" תשובות שונות, סותרות. כל מחנה מכריז כי בניצחון דרכו תלויים גורל מחנהו וגורל העם היהודי. כל מחנה מבקש להתחזק בחוזרים, בתשובה ובשאלה. כל מחנה מכריז בגרון נטוי על עגלתו המלאה ובה בעת לוחש את ריקנותה, את ריקנותו, את הספקות המנקרים, את העייפות אל מול ים הקלישאות והסיסמאות שהאחים אחוזי הקנאה הללו טובעים בו. -- אתר אוניברסיטת תל אביב, הוצאה לאור