כיפורוטופיה: סביבה אורבאנית ללא מכוניות

דניאל רובינסון, Daniel Mishori

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

בערב יום כיפור, עם פתיחת תפילות 'כל נדרי', מתחילה מסיבת 'reclaim the street' ("קח בחזרה את הרחוב") הגדולה בעולם. משתתפות בה כל שדרות העם: מבוגרים וילדים, נשים וגברים, צמים ואוכלי טרפות, כופרים ומכפרים, רוכבי אופניים ומחליקי גלגליות – ובדרך כלל, כולם גם יחד. שומרי מסורת בדרכם לבית הכנסת נהנים ללכת באמצע רחוב אבן גבירול לא פחות מנערות בחולצות בטן. מין שמחת ילדות מתפשטת בין האזרחים, שמביטים אחד בשנייה כאומרים בפליאה: "זה שלנו, זה הכל שלנו!" – גם המדרכה וגם הנתיבים, גם השדרה וגם האוטוסטרדה! מותר ללכת היכן שרוצים, מבלי להרגיש, כמו אזרחים סוג ב', בהשוואה לאדוני העיר האמיתיים: המכוניות. לרגע קט, הורים מרשים לעצמם להניח בצד את הפחד המתמיד שמכונית תפגע בילדיהם מול הבית, ובעלי כלבים מפסיקים להשגיח בהיפר-עירנות על רקסי שבורח. דיזנגוף-פינת-המלך-ג'ורג', דרך-חיפה-פינת-יהודה-המכבי ושאר צמתי העיר – פתאום הכול שקט ונקי ורגוע כמו בכפר קטן בגליל: אוויר-ים צח נושב בעלים, ציוצי ציפורים נשמעים מכל עבר ולב האדם מתמלא חדווה ורצון טוב. בפעם הראשונה מאז יום כיפור אשתקד, העיר באמת שייכת לתושביה, שבשאר ימות השנה מסתפקים בשהייה-על-תנאי בשוליו של המרחב הציבורי.
Original languageHebrew
Journalחברה: כתב עת סוציאל-דמוקרטי
Volume11
StatePublished - 2004

Cite this