יהודי סוריה תחת שושלת אסד: סיום שהוא התחלה

ערב הקמתה של מדינת ישראל במאי 1948 מנתה קהילת יהודי סוריה קרוב ל30 אלף נפש. הייתה זו קהילה מבוססת שנוכחותה במרחב הסורי חוזרת אחורה כאלפיים שנה אל התקופה הסלווקית (המאה הרביעית לפני הספירה). מאז נשמרה, כידוע, רציפות של חיים יהודיים במרחב הסורי – הן בתקופה הרומית, הן בתקופה הביזנטית הן בתקופה הערבית והמוסלמית שהחלה עם כיבוש המרחב הסורי בידי הערבים במאה השביעית לספירה. תחילתה של העת החדשה במזרח התיכון בראשית המאה התשע עשרה לא פסחה גם על בני הקהילה היהודית. ראשיתו של עידן חדש העומד בסימן של מודרניזציה והתמערבות, אך גם ובעיקר, בסימן של ערעור הסדר הפוליטי, החברתי והכלכלי הישן, שהתקיים באזור מאות בשנים, וממילא, ערעור מסגרות החיים שבתוכן התקיימו החיים היהודים לאורך השנים, הציבו אתגר של ממש לקהילות היהודיות אשר חיו במרחב הסורי. יהודים רבים היגרו לארה״ב או לדרום אמריקה, ואילו אותם יהודים שנותרו מאחור, במרחב הסורי, התקשו יותר ויותר למצוא את מקומם בסדר הפוליטי, החברתי והכלכלי החדש שהלך ונוצר במרחב זה – הן בתקופת הדמדומים של האימפריה העות׳מאנית, אך גם ובעיקר, מאוחר יותר, עם כינונה של ישות מדינית סורית בראשית שנות העשרים של המאה ועשרים; ישות, השואבת את השראתה מן הערביות, והנתונה, למן פרוץ הסכסוך הישראלי ערבי במאבק דמים עם מדינת ישראל. (מתוך המאמר)