Abstract
אחת האנומליות הדנטליות הנפוצות ביותר היא חסר שיניים חלקי מולד (היפודונטיה/ אוליגודונטיה) ושכיחותה באוכלוסייה נעה בין 4-13%. בחסר של שש שיניים קבועות ומעלה, שאינו כולל את שיני הבינה, השכיחות באוכלוסייה נעה בין 0.08-0.16%. אוליגודונטיה יכולה להיות על רגע גנטי, סביבתי או מולטיפקטוריאלי. הסינדרום הגנטי הנפוץ ביותר הוא ectodermal dysplasia והתורשה יכולה להיות דומיננטית או רצסיבית. אפשר לסווג אוליגודונטיה גם לפי כמות השיניים החסרות ומורכבות הטיפול הנדרש. ישנה חלוקה לשלושה סוגים כאשר type 1 מוגדר כמצב הקל ביותר שבו ישנם רכסים מפותחים בשל רטנציה של משנן נשיר עם תמיכה אחורית דו-צדדי מספקת, והמרווח מחוסר השיניים הוא עד 14 מ"מ. במצבים של type 2 & 3 ישנו חוסר נרחב יותר של המשנן הקבוע עם הפחתה בתמיכה האחורית, רכסים מפותחים פחות ולעתים חסר ברמת העצם האלוואולרית. הטיפול באוליגודונטיה משתנה בהתאם לתנאים הספציפיים אצל כל מטופל. ישנם שיקולים רבים שיש לקחת בחשבון ואפשרויות הטיפול יכולות לנוע בספקטרום רחב הכולל שיקום נשלף, שיקום קבוע הנתמך הן באמצעות משנן נשיר, הן באמצעות משנן קבוע ושיקום קבוע על גבי שתלים. במאמר זה אציג את דרך הטיפול וההתמודדות במטופל עם חסר שיניים חלקי מולד, לאחר שעבר יישור שיניים, אשר לא עבר בהצלחה מלאה. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 38-50 |
| Number of pages | 13 |
| Journal | נקודת מגע |
| Volume | 30 |
| State | Published - 2021 |
IHP Publications
- ihp
- Fillings (Dentistry)
- Hypodontia
- Medical care
- Surgery
- Teeth -- Transplantation