חופש העיצוב בעסקאות של מיזוג ורכישה

חוק החברות יצר מהפכה בתחום המיזוגים והרכישות בישראל, בייבאו הוראות מודרניות מעבר לים ובחדשו חידושים ישראליים מקוריים לצידן. בין ההוראות המיובאות ניתן למצוא את ההסדר של מיזוג סטטוטורי, ובין החידושים המקומיים ניתן למצוא את ההסדר של הצעת רכש מלאה ואת ההסדר של הצעת רכש מיוחדת. במהלך השנים שחלפו מיום חקיקתו של חוק החברות הישראלי התחבטו השחקנים השונים בשוק ההון הישראלי, לרבות בתי–המשפט, בכמה שאלות–יסוד בנוגע לחופש הבחירה המוקנה למתכנני עסקות. מעבר לשאלת גישתו העקרונית של הדין הישראלי לגבי דרגת החופש העומדת למתכנן העסקה, עלו שאלות בהקשרים שונים בנוגע להגנות שהותקנו בכל אחד מהמסלולים המותרים. ברשימה זו טוענים מחברי המאמר, בזכות הליברליזציה בעיצוב עסקות של מיזוג ורכישה, לרבות בהקשרים שטרם זכו באישור בית–המשפט. כמו כן, נטען כי יש ללוות ליברליזציה זו יש ללוות בפרשנות ראויה, שתקפיד על איכות ההגנות בהתאם לצרכים המיוחדים של המתווה שנבחר לביצוע העסקה. גישה עקרונית זו מחייבת פיתוחים אחדים של הדין הישראלי, שמטרתם למנוע הגנת–חסר או הגנת–יתר. בין היתר, נסביר מדוע יש להכיר בחובות נאמנות ישירות של נושאי–המשרה כלפי בעלי מניות, נציע פרשנות מחודשת להפעלת הסדרים מכוח סעיפים 350—351 לחוק החברות, ונדון ביחס שבין מיזוג להצעת רכש מיוחדת. (מתוך המאמר)