Abstract
עזה תשוקתם של נוימן ושל ענברי להשתייך, להיות חלק ממעשה רב דורי נכון שיש טעם לשומרו. שניהם מבקשים להקהות את תחושת הניכור המאפיינת חלק מההיסטוריוגרפיה והיצירה בכלל בעשורים האחרונים. זו מגמה מובנת, בריאה, מה גם שבשני המקרים אין בה שלילה של האחר החי כאן לצדנו. הסכנה בשני החיבורים שלפנינו עיקרה בתרומתם האפשרית — גם אם לא בכוונת מכוון — לזיכרון רומנטי שטוח, אנכרוניסטי, המבקש עתיד הדומה לעבר. אפשר להימנע מכך דרך קריאה משלימה במחקר הענף של תולדות ארץ ישראל במאה העשרים, מחקר העומד לרשותו של כל המתעניין בתולדות הארץ. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 271-275 |
| Number of pages | 5 |
| Journal | ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה |
| Volume | 17 |
| State | Published - 2010 |
IHP Publications
- ihp
- Historiography
- Kibbutzim
- Postmodernism (Literature)