התמונות הנעות של הומרוס: היבטים חזותיים של מעמד גילוי הצלקת

מרגלית פינקלברג בוחנת מחדש את טענתו המרכזית של אוארבך בנוגע לאפיזודת הצלקת, המשמשת לו דוגמה לתכונותיה של השירה ההומרית שלדעתו היא ייצוג חזיתי החסר פרספקטיבת עומק. פינקלברג ממקמת את טענתו של אוארבך בהקשר המחקר ההומרי שדן בייצוגי הזיכרון באפוס העתיק. כפי שפינקלברג מראה, קריאת סצנת רחיצת רגליו של אודיסאוס כייצוג של זיכרון העלתה את השאלה למי שייך זיכרון זה. השאלה הובילה את המלומדים מתחום הלימודים הקלאסיים לכיווני חקירה נרטולוגיים, פסיכולוגיים וקוגניטיביים. על רקע דיון זה, פינקלברג טוענת כי אין להתעלם מכך שסיפור גילויה של הצלקת אינו תיעוד של היזכרות, אלא ייצוג פואטי ייחודי של חוויה זו. לכן בניתוח ובפרשנות שהיא מציעה, מובאות בחשבון המוסכמות הפואטיות שהשירה ההומרית פועלת על פיהן. פינקלברג עומדת במאמרה על הדמיון המפליא בין ההיבטים החזותיים של הפואטיקה ההומרית, כשירה שבבסיסה היא אוראלית ופרפורמיטיבית, לבין המבע הקולנועי המודרני. באמצעות השוואה בין "התמונות הנעות" של הומרוס לבין החוויה החזותית הקולנועית פינקלברג מוכיחה את קיומן של פרספקטיבת עומק והצגה בו-זמנית של אירועים בשירה ההומרית. (מתוך המאמר)