השוואת מידת הסימטריה בחזית הגוף במנח עמידה לעומת מנח שכיבה בקרב צעירים בריאים, באמצעות צילום

יציבה מוגדרת כקומפוזיציה של מיקום חלקי הגוף השונים בזמן נתון במרחב. יציבה תקינה במישור החזיתי היא בעלת מבנה סימטרי. הגרביטציה הינה כוח חיצוני חשוב המשפיע על היציבה. נמצא כי בנבדקים הסובלים מעקמת שינוי מנח גוף במעבר מעמידה לשכיבה מביא לתיקון ספונטני של עד %30 בעקומות עמוד השדרה, אולם ההשפעה של שינוי מנח הגוף במעבר מעמידה לשכיבה על מידת הסימטריה של הגוף טרם נמדדה בקרב אנשים בריאים. מטרות המחקר היו השוואה בין מידת הסימטריה של חלקי הגוף במישור החזיתי במנח עמידה לבין מידת הסימטריה במנח שכיבה בקרב צעירים בריאים. שיטות: המחקר בוצע בפקולטה לרפואה שבאוניברסיטת תל אביב. במחקר השתתפו 34 נבדקים בריאים ללא מחלה מוסקולוסקלטלית או ליקוי יציבתי ידוע. הערכת היציבה נעשתה בשיטה פוטוגרמטרית (צילום). הוגדרו שבעה משתנים יציבתיים. כל נבדק צולם בעמידה ובשכיבה על הגב. ניתוח היציבה בוצע בעזרת תוכנת SAPO. מבחן T מזווג השווה בין מידת האסימטריה של המישור החזיתי בשני המנחים. תוצאות: בהשוואה בין עמידה לשכיבה, מידת האסימטריה של החזית הקדמית גדלה בשכיבה עבור מנח הראש (p<0.03). מנגד, הגו העליון הראה עלייה בסימטריה בשכיבה (p<0.02). מסקנות: התוצאות מצביעות על כך שמנח השכיבה מעודד מערך סימטרי של הגו. לעובדה זו יש משמעות קלינית בטיפול במצבים אסימטריים. תוצאות המחקר, שנעשה על נבדקים בעזרת שיטה לא פולשנית, תומכות במחקרים שנעשו בעבר על נבדקים הסובלים מעקמת בעזרת כלי מדידה פולשניים. על מנת להבין את ההשפעה של הגרביטציה ומנח הגוף על היציבה נדרשים מחקרים נוספים.