השואה ועיצוב הדמיון הטמפורלי במחזות 'בעלת הארמון' ו'הילד חולם'

Research output: Chapter in Book/Report/Conference proceedingChapterpeer-review

Abstract

התאטרון הוא אמנות המעצבת חוויות זמן ומשתתפת באופנים שבהם החברה שסביבו מדמיינת זמן. כאשר מדובר באירועים היסטוריים בעלי איכות טראומטית כמו השואה, שאלת הזמן נהיית לאקוטית ביותר ויש לה השלכות ציבוריות, פוליטיות, תאולוגיות ואישיות. במאמר אני בוחן כיצד עיצוב הזמן בשני מחזות ישראליים קנוניים על השואה, 'בעלת הארמון' ללאה גולדברג ו'הילד חולם' לחנוך לוין, משתתף בכינון הדמיון הטמפורלי של החברה הישראלית. אף ששני המחזות רחוקים זה מזה מרחק כמה עשורים ושונים זה מזה שוני עמוק מבחינת סגנון, מבנה, תמונת עולם ואמירה פוליטית, הם חולקים במפתיע דימויים ומוטיבים (שעונים, לילות, דמויות משיח וחזונות אפוקליפטיים) העוסקים כולם בזמן שמחוץ לזמן או במשבר טמפורלי. באמצעות מתן תשומת לב לא רק למה ששונה בין המחזות אלא גם למה שמתמיד ביניהם, אני מבקש להציע התבוננות על המקום העיקש של השואה בדמיון הטמפורלי הישראלי, המייצר חוויית זמן נקועה שלא נארגת בקלות אל תוך הזמן ההיסטורי. חוויית זמן זו עשויה אף לאתגר את הדגם ההיסטוריוגרפי הלינארי שלרוב ממסגר דיונים על השואה בתרבות הישראלית בכלל ובתאטרון הישראלי בפרט (מתוך המאמר)
Original languageHebrew
Title of host publicationהשואה ואנחנו בתאטרון הישראלי
Editorsדוד גדג', עופר שיף
Place of Publicationקריית שדה בוקר
Publisherמכון בן גוריון לחקר ישראל והציוניות, אוניברסיטת בר גוריון בנגב
Pages87-105
Number of pages19
ISBN (Print)9789655101478
StatePublished - 2022

IHP Publications

  • ihp
  • Eschatology, Jewish
  • Historiography
  • Imagination
  • Messianism
  • Night
  • Psychic trauma
  • Zionism
  • אחרית הימים
  • גולדברג, לאה -- 1911-1970 -- בעלת הארמון
  • דמיון
  • היסטוריוגרפיה
  • זמן בתיאטרון
  • טראומה נפשית
  • לוין, חנוך -- הילד חולם
  • לילה
  • משיחיות
  • ציונות
  • שואה בתיאטרון

Cite this