Abstract
התאטרון הוא אמנות המעצבת חוויות זמן ומשתתפת באופנים שבהם החברה שסביבו מדמיינת זמן. כאשר מדובר באירועים היסטוריים בעלי איכות טראומטית כמו השואה, שאלת הזמן נהיית לאקוטית ביותר ויש לה השלכות ציבוריות, פוליטיות, תאולוגיות ואישיות. במאמר אני בוחן כיצד עיצוב הזמן בשני מחזות ישראליים קנוניים על השואה, 'בעלת הארמון' ללאה גולדברג ו'הילד חולם' לחנוך לוין, משתתף בכינון הדמיון הטמפורלי של החברה הישראלית. אף ששני המחזות רחוקים זה מזה מרחק כמה עשורים ושונים זה מזה שוני עמוק מבחינת סגנון, מבנה, תמונת עולם ואמירה פוליטית, הם חולקים במפתיע דימויים ומוטיבים (שעונים, לילות, דמויות משיח וחזונות אפוקליפטיים) העוסקים כולם בזמן שמחוץ לזמן או במשבר טמפורלי. באמצעות מתן תשומת לב לא רק למה ששונה בין המחזות אלא גם למה שמתמיד ביניהם, אני מבקש להציע התבוננות על המקום העיקש של השואה בדמיון הטמפורלי הישראלי, המייצר חוויית זמן נקועה שלא נארגת בקלות אל תוך הזמן ההיסטורי. חוויית זמן זו עשויה אף לאתגר את הדגם ההיסטוריוגרפי הלינארי שלרוב ממסגר דיונים על השואה בתרבות הישראלית בכלל ובתאטרון הישראלי בפרט (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Title of host publication | השואה ואנחנו בתאטרון הישראלי |
Editors | דוד גדג', עופר שיף |
Place of Publication | קריית שדה בוקר |
Publisher | מכון בן גוריון לחקר ישראל והציוניות, אוניברסיטת בר גוריון בנגב |
Pages | 87-105 |
Number of pages | 19 |
ISBN (Print) | 9789655101478 |
State | Published - 2022 |
IHP Publications
- ihp
- Eschatology, Jewish
- Historiography
- Imagination
- Messianism
- Night
- Psychic trauma
- Zionism
- אחרית הימים
- גולדברג, לאה -- 1911-1970 -- בעלת הארמון
- דמיון
- היסטוריוגרפיה
- זמן בתיאטרון
- טראומה נפשית
- לוין, חנוך -- הילד חולם
- לילה
- משיחיות
- ציונות
- שואה בתיאטרון