הסיפור של יששכרוב: יששכרוב בפעולה - על יתרונותיה של דוקטרינת הפסלות היחסית ועל תרומתה להגנה על זכויות הפרט

דוקטרינת פסלות הראיות הפסיקתית, אשר גובשה בהלכת יששכרוב של בית המשפט העליון, זכתה לביקורות אקדמיות נוקבות. עיקר הביקורת היה שמדובר בכלי חלש אשר אינו מגן בצורה ראויה על זכויות הפרט, וזאת נוכח היותה של דוקטרינת הפסלות הפסיקתית "יחסית", כזו המעניקה שיקול דעת לבתי המשפט ביחס להכרעה בשאלת קבילותה של ראיה שהושגה שלא כדין. לטענת המבקרים, הגנה מיטבית על זכויות הפרט תושג באמצעות אימוצו של כלל פסלות "מוחלט", כפי שנהוג בארצות הברית, שלפיו לבתי המשפט אין שיקול דעת להימנע מפסילתה של ראיה שהושגה בדרך בלתי-חוקית. במסגרת מאמר זה נטען, בהתבסס על הספרות המשפטית התיאורטית ועל הניסיון המעשי של המשפט האמריקני, כי בניגוד לאינטואיציה הראשונית, באימוצו של כלל פסלות מוחלט גלום דווקא סיכון לפגיעה בזכויותיהם של חשודים ונאשמים ולצמצום היקפן של זכויות הפרט. בהקשר זה נדגיש את היתרונות הפוטנציאליים של דוקטרינת פסלות יחסית על פני כלל פסלות מוחלט, ונראה כי יתרונות פוטנציאליים אלה אכן התממשו עם התפתחות הפסיקה בישראל הנוגעת לתחולתה של הלכת יששכרוב. בהמשך הרשימה נדון בתרומתה המשמעותית ביותר, בעינינו, של הלכת יששכרוב להגנה על זכויות הפרט בישראל: פיתוח והסדרה מואצים ורחבי היקף של תחומים רבים של סדרי הדין הפלילי בישראל אשר עובר למתן ההלכה סבלו מהזנחה. עצם קיומו של כלל הפסלות הפסיקתי מביא להלכות חשובות המגדירות באופן ברור יותר מאשר בעבר את יחסי הכוח שבין גורמי אכיפת החוק לבין הפרטים בחברה ומשרטטות לרשויות האכיפה את גבולות המותר והאסור. (מתוך המאמר)