הסיפור של המאבק בהפרדה בין המינים באקדמיה: גילוי, מיפוי, הנעת שינוי

מאז 2012 מעודדת ומסבסדת המועצה להשכלה גבוהה תוכניות אקדמיות לשילוב חרדים באקדמיה - יעד חשוב, שנתפס כחיוני להגדלת השתתפות בשוק העבודה, במיוחד של גברים חרדים. מיום היווסדן של התוכניות תפסה המל"ג את ההפרדה בין גברים לנשים בלימודים כהיבט הכרחי להצלחתן. המאמר מתאר, מזווית אישית, את המאבק נגד מיסודה והתפשטותה של ההפרדה בין המינים בהשכלה הגבוהה, זירה שיש לה תפקיד מרכזי בעיצוב הספרה הציבורית. המסע החל בגילוי עצם דבר קיומה של ההפרדה, שנוסדה ללא כל דיון ציבורי או פנים-אקדמי באשר למידת חיוניותה, צביונה ומחיריה. השלב השני היה מיפוי השחקנים, הפרספקטיבות, והטיעונים העקרוניים והאינסטרומנטליים הנשמעים בנושא. השלב השלישי והנוכחי הוא הובלת תהליך ארוך ומורכב של הנעת שינוי, או ליתר דיוק של בלימתו של השינוי הדרמטי בדמות מיסוד הפרדה מגובה בתקציבי עתק, עוצמה רגולטורית, ומעטפת של טיעונים, שנעים מתועלת שוקית ועד רב-תרבותיות - טיעונים בעלי משקל כשלעצמם, אך שאין בכוחם לגבור על משקלו של עקרון השוויון. בעת כתיבת הדברים תלויה ועומדת בבג"ץ עתירה שנייה נגד חוקתיותה וחוקיותה של ההפרדה בין המינים באקדמיה. אף שהמאבק כרוך בפעולה בזירות מגוונות, הפנייה לבג"ץ תופסת חלק מרכזי בתיאורו ובהבנתו. מרכזיות זו איננה נעוצה רק בכך שהאכסניה שבה נכתב המאמר היא כתב עת משפטי ושהכותבת ויוזמת המאבק היא משפטנית, אלא גם כיוון שלהליך המשפטי יש בולטות ציבורית וכוח להביא את השחקנים השונים אל השולחן ולאלצם לחדד את ההצדקות למדיניותם, לאסוף נתונים ולהשיב על שאלות קשות. לכן מקדיש המאמר דיון רפלקסיבי ליתרונותיה ולמחיריה של הפנייה לבית המשפט, וליחס בין פעולה במישור הליטיגציה לבין פעולות שמתקיימות בזירות חשובות לא פחות, כמו דיאלוג עם נשים חרדיות, יצירת עניין באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, כנסים אקדמיים, הליכי חופש מידע, עצירת הצעות חוק המבקשות להרחיב את ההפרדה, הנעת חברי סגל אקדמי לנקוט עמדה, גיוס ייצוג משפטי פרו-בונו, ורתימת ארגוני זכויות אדם לתמוך במאבק בצורות שונות. (מתוך המאמר)