הסיפור של דנילוביץ: "תנו לדייל להתרומם אל-על"

בג"ץ אל-על נ' דנילוביץ שניתן בשנת 1994 היה פסק הדין הראשון שניתן בבית המשפט העליון בנושא אפליה על רקע נטייה מינית. אף שהסתמך בעיקרו על איסור האפליה בעבודה, הרי הוא פרץ את הדרך הן להכרה כללית בזכות לשוויון על רקע נטייה מינית והן להכרה בזכויות של בני זוג מאותו מין בישראל. ניתן לומר שפסק הדין הוציא את הנושא הגאה מהארון המשפטי, והאפקט של דנילוביץ היה רחב בהרבה מהנושא שבו עסק פסק הדין: מתן זכויות לקבלת כרטיסי טיסה לדיילים באל-על שהיו להם בני זוג מאותו מין. מאמר זה מתמקד בסיפור שמאחורי פסק הדין, ובשאלות כיצד ועל ידי מי הונעו התהליכים שהובילו לפסק הדין המהפכני. המאמר מראה כיצד החלטותיהם של השחקנים השונים, אך גם של גורמים אחרים, חלקם אקראיים ולא צפויים, השפיעו על התוצאה. עיכובים שנבעו מנסיבות מצערות (פטירה של שופט) ומשמחות (קידומה של שופטת) הביאו לכך שתביעתו של דנילוביץ שהוגשה לפני חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפני תיקון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כך שיכלול איסור אפליה על רקע נטייה מינית, הוכרעה בבית הדין האזורי לעבודה לאחר חקיקתם. לשינויים החקיקתיים הללו היה תפקיד מרכזי בתוצאות התביעה. המאמר מספר גם את סיפורה של הדרמה בבית המשפט העליון כאשר הגיע אליו התיק אחרי זכייתו של דנילוביץ בשתי ערכאות - בין השופט הליברל אהרן ברק לשופט השמרן יעקב קדמי מצאה עצמה השופטת החדשה דליה דורנר כלשון המאזניים, ובהמשך גילתה את קולה שלה כשופטת שמזוהה עם זכויות אדם. המאמר גם מתאר כיצד אחרי פסק הדין נוצר "אפקט דנילוביץ" - תהליך הולך ומתרחב של הכרה משפטית בבני זוג מאותו מין ושל איסור אפליה על רקע נטייה מינית, תוך מתן קריאה מרחיבה, על ידי ערכאות נמוכות, למה שנפסק בפסק הדין. בהסתמך על ראיונות שערכתי עם דנילוביץ עצמו, עורכי דין, מתמחים ושופטים שהיו מעורבים בפרשה, ועל סמך עיון במסמכים כתובים, מספר המאמר סיפור על אינדיווידואלים שאומנם חשבו רק על הזכות הנקודתית שלהם אך הניעו תהליכים חברתיים, על תשובות משפטיות פורמליות שנתנו עורכי דין מטעם אל-על ומנגד על תפיסה רחבה של ערכי השוויון שנקטו חלק מהשופטים, ועל המקום שבו תכנון ומקריות משמשים בערבוביה. הוא מספר על אנשים שיצאו מהארון, ועל כאלו שנשארו בו, ועל יכולת ההשפעה הגדולה של שינויים חקיקתיים ושל התדיינות משפטית. (מתוך המאמר)