Abstract
בדרך כלל יחסן של מדינות דמוקרטיות לחינוך ההיסטורי הוא פתוח, ביקורתי, ומאתגר חשיבה. אולם למרות הצהרות פורמליות "בכיוון הזה", במערכת החינוך הממלכתית בישראל מקצוע ההיסטוריה סובל מהיותו בעיקר כלי להעברת עובדות ותכנים אשר מנותקים מעולמם של התלמידים ואינם מאתגרים את האחרונים לחשיבה עצמאית. בהעדר הקשר כלשהוא ונקודות התייחסות מהותיות, הוראת ההיסטוריה תורמת מעט מאוד לטיפוח תלמיד חושב וביקורתי. בשיעורים לא נידונים דילמות ונושאים "בעייתיים", ומאפייני ההוראה נגזרים מהנדרש בבחינות הבגרות בהיסטוריה - מתן תשובות טכניות, מדידות ו"נכונות" המבוססות על שינון עובדות. המאמר מדגים ומנתח את ביטויי הכשל הפרדיגמטי, המונע את יישום העקרונות המוצהרים של החינוך ההיסטורי בישראל והבולם את ההצעות הראויות שהוצעו לתיקון המצב. בסוף המאמר מוצע מתווה ראשוני לבניית פרדיגמה שתחבר מחדש את הוראת המקצוע להקשר דיסציפלינרי, חינוכי ופוליטי, תחשוף את הלומדים למגוון סיפורי עבר, תטפח דיאלוג המבנה ידע דינמי ותעודד ריבוי פרשנויות: אלו יסייעו ללומדים לפתח עמדה עצמאית בנושאים המאפיינים את מציאות חייהם. (מתוך המאמר).
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 77-97 |
| Number of pages | 21 |
| Journal | גילוי דעת |
| Volume | 1 |
| State | Published - 2012 |
IHP Publications
- ihp
- Bagrut examinations -- History
- Critical thinking
- Education -- Israel
- Educational change
- History -- Study and teaching
- Learning
- Textbooks