היכין והבועז של חקר השואה, ישראל גוטמן ויהודה באואר, על ייחודיותה של השואה

דינה פורת כותבת על ייחודיותה של השואה ועל עמדתם של ישראל גוטמן ויהודה באואר בשאלה זו ומנתחת כיצד בשני העשורים האחרונים ניטש ויכוח סוער בעולם המחקר - שהדיו נשמעים גם בציבור בכלל - בשאלת אם הייתה השואה אירוע היסטורי ייחודי או רצח עם שיש למקמו על קו רצף של אירועי רצח עם, מהם שאירעו לפני ומהם לאחריו, אף שהיה קיצוני. לשון אחר, השאלה היא אם יש לראות בשואה אירוע שתוכנן ובוצע כלפי העם היהודי בלבד, בבחינת קטסטרופה לאומית וטרגדיה יהודית בלבד, או אירוע שהשלכותיו חורגות מן העניין הייחודי לקבוצת קורבנות לאומית מסוימת, והוא נושא בעל משמעות בין-לאומית, שעולים ממנו לקחים אנושיים אוניברסליים. המחברת בוחנת כיצד התייחסו היסטוריונים והוגים מרכזיים, שרובם פעלו בארץ העשורים הראשונים שלאחר השואה, לשאלות אלה, ובייחוד לשאלת ייחודיותה של השואה, גם לפני שפרץ הוויכוח אשר תואר לעיל, ומהן ההשלכות האפשריות של מסקנותיהם על המחקר הנוכחי. לסיום היא מנסה להציע אפשרות שלישית - שאין באמת סתירה מהותית בין שתי הגישות, זו הטוענת לייחודיותיות וזו הטוענת לאירוע קיצוני על קו הרצף, מפני שהוויכוח בין הצדדים בהן נובע לא רק מליבו של המחקר האקדמי אלא גם מאינטרסים פוליטיים ומאופנות חברתיות ותרבותיות. האפשרות השלישית מוצעת בזהירות המרבית, ואגב תהייה אם יש מקום להציע סינתזה אפילו במקרה שלפנינו, בעקבות בחינת דבריהם של ההוגים וההיסטוריונים, שמקצתם מתייחסים לאפשרות של סינתזה - שלמעשה שתי הגישות הן שני צדדיו של אותו מטבע והן משלימות זו את זו משום שייחודיות אינה סותרת התייחסות לאירועים אחרים. (מתוך המאמר)