היינה על יהודים ויהדות

המאמר מציג כמה נושאים והיבטים באשר ליחס של המשורר היינריך היינה (1797–1856) ליהודים וליהדות. לאחר תיאור ודיון באשר להוויה היהודית המורכבת והבעייתית של היינה עצמו, מוקדש תיאור התבטאויותיו במאמר זה — לרבות ניתוחן והדיון הענייני בהן — לשתי סוגיות: 1. היחס בין היהודים לגויים. לטענתי ניתן להבחין בהתייחסויותיו לעניין זה — בין שנאמרו ברצינות גמורה ובין שבאירוניה מסוימת, ואף באירוניה מקברית — בטענה דומיננטית שלפיה עברה אירופה שני תהליכים של 'התייהדות', לכאורה שני תהליכי 'גיור': (א) התנצרות אירופה הפגנית משלהי העת העתיקה ואילך, דהיינו אימוץ עקרון המונותאיזם היהודי והתגבשותו המיוחדת בדת הנוצרית על פלגיה השונים; (ב) התברגנות החֲ ברות באירופה המודרנית, דהיינו אימוץ עקרון הסחר־מכר והתחשבנות הממון בכלל כאורח החיים שאפיין פחות או יותר את התפקוד החברתי (החילוני) המיוחד של היהודים באירופה עד לעת החדשה. בד בבד עם תיאור ההתבטאויות הללו בכתבי היינה, מתייחס המאמר אל תפיסת תהליכי ה'התייהדות' הכפולה של אירופה — גם כאן, לא מעט באורח אירוני־מקברי — כאל נקמת יהודה והיהדות הספיריטואליסטית בגויים על חורבנה בידי רומא הפגנית וכנקמת היהודים בנוצרים — 'אֱ דֹום' בלשון היינה — על שנאתם ליהודים לאורך ההיסטוריה. 2. מה שאנו מכירים בדיעבד כפרוגנוזה היסטורית שהעלה היינה בכתביו בדבר שואת יהדות אירופה בידי הגרמנים, כלומר חיזוי של אירועים נוראים — חיזוי המופיע פעמים מספר בכתביו — כמאה שנים ואף יותר לפני שהתרחשו. דברי היינה לאמור: 'אז תתחולל על ראשי היהודים המסכנים סופת־רדיפות, אשר סִ בלותם הקודמים יהיו כאַ יִ ן לפניה', והמשפט המצמרר המוכר, 'במקום שבו שורפים ספרים יישרפו בני אדם בסופו של דבר' —נאמרו על רקע התגבשות הלאומנות הגרמנית בתקופת 'מלחמות השחרור' נגד נפוליאון והכיבוש הצרפתי (1813–1815) ובתקופה הריאקציונרית שלאחר תבוסתו, וכן על רקע החשש שהעלה היינה בדבר ההתנערות של הלאומנות הגרמנית המודרנית בעתיד מערכי הנצרות ונסיגת העם הגרמני אל ההוויה הברברית הקודמת לתִ רבות השבטים הגרמאניים בידי הכנסייה וערכי המוסר שלה. (מתוך המאמר)