הגירת העבודה החדשה ואתגריה: הסדרת מעמד הילדים של מהגרי העבודה בישראל

מחברת המאמר מבקשת לברר אם ההחלטה מספטמבר 2003 בדבר הסדרת מעמדם של ילדי מהגרי עבודה לא חוקיים, רובם אזרחי מדינות העולם השלישי, יש בה משום יצירת תקדים במדיניות ההגירה של ישראל, נקודת מפנה, או לכל הפחות זרז לשינוי יחסה של המדינה כלפי מי שרצויים כעובדים, אך אינם רצויים במוצהר כמהגרים. האם יש בכך כדי להעיד על תחילתו של דיון ציבורי על הקשר שבין הגירה לאזרחות, בדומה לדיון המתנהל ברבות ממדינות הלאום באירופה מאז שנות השבעים - דיון שמעולם לא התנהל בישראל? לטענתה, בחינה מדוקדקת של רפורמות בנושאי הגירה מאפשרת לעמוד על האופנים שבהם מדינות לאום מגיבות על אתגרי ההגירה, בנסותן לנהל את משטרי האזרחות שלהן בלי לשבש את פוליטיקת הזהויות האתנו-לאומית. מסקנתה של קמפ היא שהתנהלותה של מדינת ישראל ביחס לילדי מהגרי העבודה - התנהלות המאפשרת לה לצרף ילדים אלו ל"עגלת הזכויות" בלי להפריע ל"עגלת הזהות הלאומית" - עשויה ללמד גם על תסריט עתידי מורכב יותר, שבו האזרחות האתנו-לאומית לא תקבע עוד באופן בלעדי את כללי המשחק. (מתוך המאמר)