האיום האקדמי בשער הקיבוץ: גבולות הקולקטיביזם הקונפורמי בראשית המדינה

בשנותיה הראשונות של המדינה התפתח מתח חריף בין אורח החיים הקיבוצי לבין אורח החיים העירוני שבמרכזו ניצבה האוניברסיטה העברית. מתח זה, שנכרכו בו תפיסות עולם מנוגדות ומאבקי כוח פוליטיים על ההגמוניה הישראלית, השפיע עמוקות על קיבוצניקים רבים ובמיוחד על בני נוער עירוניים שהתגייסו לפלמ"ח במסלול ההכשרות המגויסות, במטרה למלא את המשימות הלאומיות במסגרת שירות בפלמ"ח ולאחר מכן לייסד קיבוצים חדשים ולחיות חיי שיתוף שוויוניים. מחקר זה בוחן את דפוסי ההשתלבות של קבוצות אידאליסטיות אלה בקיבוץ ואת תגובתן על הגבלות ואיסורים שחסמו בפניהן את אפשרויות הלימודים האקדמיים. המחקר עוקב אחר בחירותיהם של חברי הכשרות כפר-גלעדי ובית-זרע, שגדלו בתל-אביב, ושייסדו לימים את הקיבוצים מעיין-ברוך ורבדים. נראה כי למרות היצירתיות והחידוש של סגנון החיים הקיבוצי הוא התקשה לענות על צורכיהם של חלק מחברי ההכשרות, ואלה בחרו לעזוב את הקיבוץ לטובת לימודים באקדמיה. מדובר בקבוצה עיליתנית של דור בארץ ששאפה להטביע חותם על המציאות הישראלית אך התקשתה לעשות זאת בקיבוץ.