"דירת הרש" – הדייר הממשיך מול זכאי הדיור הציבורי: קריאה ביקורתית של פסיקת בתי המשפט בנושא הדיור הציבורי

מחקר זה בוחן כ-250 פסקי דין, שניתנו בין השנים 2013-2005 בבתי משפט השלום, המחוזי והעליון בסכסוכים בין חברות משכנות לבין דיירים ציבוריים, אשר ביקשו להכיר בהם כדיירים ממשיכים. הכרה כדייר ממשיך מאפשרת לבן משפחה של הדייר הראשון ("הדייר החוזי") להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית (ולעתים לרכוש אותה) לאחר מותו של הדייר החוזי, בדרך כלל הורה או סב של הדייר הממשיך. זהו מאמר המשך למחקר מ-2005 אשר בחן, בין היתר, את המאבק שניהלו בראשית העשור הקודם צאצאיהם וקרובי משפחתם של דיירי הדיור הציבורי בישראל ("דיירים ממשיכים") על הבטחת זכויותיהם בדירת המגורים המשפחתית. מניתוח פסקי הדין עולה, שבתי המשפט ממעטים להעניק הכרה משפטית במעמד של דייר ממשיך ושהם נוטים להתעלם מהמאפיינים ההיסטוריים והחברתיים של הדיירים הממשיכים כקבוצה חברתית מובחנת בישראל. בתי המשפט מאמצים על פי רוב את הנרטיב הרשמי של המדינה, המעמת את הדיירים הממשיכים עם אלה שנמצאו כבר זכאים לקבל דירה ציבורית, אך ממתינים שדירה כזו תתפנה עבורם. כך יוצרת המדינה תחרות על משאב ציבורי בין שתי קבוצות מוחלשות. אין תחרות מכוונת כזו מתקיימת בדיון המשפטי על זכויות חברתיות אחרות, כמו הזכות לביטחון סוציאלי, מכיוון שבהקשר שלהן אין בנמצא רשימת "ממתינים" מוגדרת, שמימוש זכאותם עלול להתעכב, אם יכירו בתי המשפט בדיירים הממשיכים ככאלה. במאמר מוצע ליישם את חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), כך שזכויותיהם של הדיירים הממשיכים יוכרו בפסיקה באופן רחב יותר, וזאת במקביל לקריאה להגדיל את המשאבים המוקצים לדיור ציבורי בישראל. (מתוך המאמר)