דומיננטיות של נשים בבית-הספר ורפורמות חינוכיות

מאמר זה מפנה את תשומת הלב לצורך להתייחס להיבט המגדרי של כוחות ההוראה בעת עיצובה של מדיניות חינוכית. בהתבסס על ספרות מקצועית, ראיונות ונתונים אחדים מסקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המאמר מציג את התבססותו של בית הספר כמקום עבודה של נשים, ומנתח את משמעותו של תהליך זה מבחינת יישומה של מדיניות הביזור במערכת החינוך. בחלקו הראשון של המאמר מוצגת הטענה כי בית הספר בחינוך העברי, בעיקר בחינוך היסודי, נהפך למקום עבודה של נשים המנוהל על ידי נשים. עקב כך חל פיחות בסמכותם של המורים והמנהלים ובמעמדם החברתי. אולם בד בבד בית הספר נהפך גם לסביבה המתאפיינת בנורמות עבודה המושתות על אכפתיות ושיתוף, הנחשבות לאופייניות לנשים. נורמות אלה מהוות לגבי העוסקים בהוראה מקור לתגמול אינטרינזי בעל חשיבות רבה. החלק השני של המאמר מתמקד בתהליכי הביזור של המערכת החינוכית. תהליכים אלה כרוכים בשינוי מקיף של יחסי הכוחות בין ההנהלה למורים בתוך בית הספר וכן בין כוחות ההוראה לבין גורמים חוץ בית ספריים. בעוד שהשינוי התוך בית ספרי תואם את דרכי עבודתן של נשים, השינוי ביחסים בין צוות בית הספר לסביבתו מציב בפני כוחות ההוראה אתגרים רבים ומורכבים. אחד האתגרים, שמוצג במאמר זה, מתמקד במימד המגדרי. בית הספר כסביבה נשית נדרש להתמודד עם סביבה שפועלת בעיקרה על בסיס הנורמות הגבריות. הפער בין שתי סביבות אלה יש בו כדי להקשות את יישומה של מדיניות הביזור במערכת החינוכית. (מתוך המאמר)