גישות פמיניסטיות לרגולציה של הזנות: מבט אוהד על הפער שבין המשפט עלי ספר לבין המשפט בפעולה

מאמר זה טוען ששתי הגישות הרגולטוריות הפמיניסטיות המקובלות לזנות— גישת המיגור וגישת הדה־קרימינליזציה — מאופיינות בשורה של כשלים אינהרנטיים המביאים לפגיעה בעובדות מין. כאלטרנטיבה אפשרית לשתי גישות רגולטוריות אלה המאמר מציג את המציאות ששררה בישראל בעשורים האחרונים ובאה לידי ביטוי בגישה היברידית. גישה זו, שבאופן פורמלי הצהירה על מיגור אך באופן לא פורמלי ניחנה במאפיינים של דה־קרימינליזציה, בנסיבות מסויימות מיטיבה עם הנשים העוסקות בזנות בהשוואה לשתי הגישות הפמיניסטיות האמורות. הגישה ההיברידית רחוקה מלהיות מושלמת, אך בעולם לא מושלם יש ביכולתה להוביל לתוצאות טובות יותר — מנקודת המבט של עובדות מין — מאלה של שתי הגישות הפמיניסטיות המובהקות. בניגוד לעמדות המבקרות את היעדר העקביות של המדינה, הנחשפת בפער שבין החוק לאכיפה, המאמר עומד על היתרונות הטמונים לעתים במדיניות המכוונת ליצירת פער בין המשפט עלי ספר לבין המשפט בפעולה. (מתוך המאמר)