Abstract
מאמר זה עוסק ברכיב מרכזי של הדיאלוג החוקתי שמתקיים בין בית-המשפט העליון לכנסת: גבולותיו. המאמר מציע לראשונה פיתוח עיוני ודוקטוריני של גבולות הדיאלוג החוקתי שנובע מתוך שלוש שאלות שונות: מדוע הדיאלוג החוקתי מצדיק גבולות? מתי יש להציב גבולות? וכיצד יש להציבם? המאמר נשען על ההבנה היסודית שגם אם ככלל יש העדפה להחזרת השאלות החוקתיות להכרעה חקיקתית לאחר הביקורת השיפוטית החוקתית, אין זה המצב כאשר מדובר במיעוטים נעדרי ייצוג. בכל הנוגע בקבוצות אלה יש כשל, והמחוקק אינו מגלה נכונות ויכולת להעניק להן את ההגנה הנדרשת. במקרים אלה נדרש עיצוב שונה של הביקורת השיפוטית החוקתית, שישקף הגנה על קבוצה שאינה זוכה בהגנה בבית-המחוקקים חלף הגנה על משילות פוליטית. הגנה זו יכולה להינתן בין על-ידי פסילה שיפוטית של תכלית החקיקה במקרים המתאימים ובין על-ידי כניסה מודעת וברורה לתהליך הבחינה החוקתית ובחירה של סעדים כופים ומוחלטים. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 189-240 |
| Journal | משפט וממשל |
| Volume | כ"א |
| State | Published - 2020 |