Abstract
המשבר הפיננסי שהחל בארצות-הברית בשנת 2007 והתפשט למיתון עמוק ברחבי העולם מיקד את תשומת־הלב בחברות ממונפות ובבעיות הנציג שלהן. תשומת-לב מיוחדת ניתנה לתמריצים של בעלי מניות בחברות כאלה ל"השקעת-יתר" (בעיה המכונה גם "בעיית סיכון-היתר") או ל"השקעת-חסר" (בעיה המכונה גם "בעיית החוב התלוי ועומד"). לצד בעיות אלה, המשבר הפיננסי הקודם, בשנת 2002, הוליד תשומת לב מוגברת גם לתמריציהם של בעלי המניות להציג באופן שגוי את מצבה הכספי של החברה. האינטראקציות בין תמריצים אלה טרם נותחו עד היום בספרות המשפטית או המימונית. מטרת מאמר זה היא למלא חסר זה. המסקנה העיקרית של המאמר היא שהצגה מעוותת של מצבה הכספי של החברה מקטינה את עלויות הנציג הקלסיות בין בעלי המניות לבעלי החוב. כך נוצרים תמריצים לביצוע פחות "השקעות-יתר" (נטילת סיכונים מופחתת) ופחות "השקעות-חסר" בשל "בעיית החוב התלוי ועומד". ההסבר לכך, בתמצית, הוא שניתן לראות את בעלי המניות בחברות ממונפות כמחזיקי אופציית רכש על הנכסים של החברה, ומצג־שווא דוחף את האופציה לכסף, מה שמוביל להתאמה טובה יותר בין האינטרסים של בעלי המניות לבין האינטרסים של כל בעלי העניין של החברה. התוצאות התיאורטיות שלנו זורות אור חדש על הסיבות למשבר הפיננסי של 2007 ועל ההתאוששות האיטית ממנו לאחר מכן. המאמר מציע גם המלצות למדיניות. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 389-436 |
| Number of pages | 48 |
| Journal | עיוני משפט |
| Volume | ל"ז |
| Issue number | 2 |
| State | Published - 2015 |
IHP Publications
- ihp
- Corporations
- Disclosure of information
- Financial leverage
- Investments
- Stockholders