Abstract
מאמר זה מפתח את הרעיון שלצליל יש פוטנציאל לשבש את הרמה הסמנטית של השיר. מחקרים רבים הוקדשו להדגמת כוחם של הצלילים ללוות או להמחיש את משמעות השיר, ופה ושם עלתה גם האפשרות שהצליל הוא פשוט ניטרלי ביחס למשמעות, אינו תורם במיוחד למשמעות וגם אינו מפריע להיווצרותה. בניגוד לאפשרויות אלה, תשומת לב מועטה בלבד ניתנה לדרכים שבהן הצליל עשוי להתערב במכניזם של הפקת משמעות. אני מכוון לאפשרות מוזנחת זאת באמצעות דיון בביטויים בשירה של תופעת הבלבול האקוסטי. בלבול אקוסטי התגלה במחקרים אמפיריים של זיכרון לטווח קצר, והוא מתרחש כתוצאה מחשיפה בזו אחר זו למילים שדומות באופן כלשהו בצלילן. החשיפה למילים בעלות חפיפה צלילית גורמת, כך מסתבר, למעין מחיקה של התכוניות המבחינות בין המילים הדומות, כך שהן מתערבלות אצל המאזינים ונוצר קושי בהפרדתן. שפת השירה - במסורות שונות ובשפות שונות - עושה שימוש נרחב מאוד במגוון של אמצעים אומנותיים שמתבססים בדיוק על חפיפה צלילית בין מילים, כמו תופעת החריזה או, בהקשר של שירה עברית של ימי הביניים, מסורת הצימוד. באמצעות מושג העל של 'בלבול אקוסטי' אני מבקש להדגים כיצד שיבוש המנגנונים הרגילים של שליפת מילים או רישומן בזיכרון הופך לפרקטיקה פואטית. לצורך כך אני נעזר בשירים מאת בנימין שבילי, ט. כרמי ואפרת מישורי (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 39-56 |
| Number of pages | 18 |
| Journal | תעודה |
| Volume | ל |
| State | Published - 2020 |
IHP Publications
- ihp
- Meaning (Philosophy)
- Poetry
- Semantics
- Sound
- Word (Linguistics)
- שירה - Poetry