בין הים למקווה: קולה של הסירנה בקולנוע הישראלי עכשווי

באמצעות ניתוח של מיתוס בת הים הקטנה כמו שהוא משתקף בסרטי קולנוע ישראליים עכשוויים, מציגה המחברת את היבשה והמים, שתי טריטוריות שהשהות בהן מביאה לידי ביטוי את הקול הנשי או מדכאת אותו. על פי ניתוחה של המחברת, הקול הנשי האותנטי נשמע רק במרחב הנשי, שהוא המרחב המימי - אם הים ואם המקווה; ואילו על היבשה, בטריטוריה הגברית, קולה של האישה אינו נשמע. המחברת מציינת כי 'על סף המילניום החדש, נשים שואפות לחצות את הגבולות ולנוע מעולם אחד למשנהו מבלי לאבד את קולן או מהותן הנשית-ימית'. האם כמיהה זו מושגת? ביצירות הקולנוע המוצגות במאמר, הנשים - כדי לממש את רצונן בזוגיות ובאחדות עם הגבר אהובן - נוטשות את המים ואת קולן גם יחד. ואכן ניתוחה של המחברת אינו שופך אור חדש על המשקעים הנשיים, אלא על המרחבים השונים המאפשרים להשמיע את הקול הנשי או מונעים אותו. על פי מיתוס בת הים הקטנה, מאחר שרק הוויתור על הקול הנשי מאפשר את הישרדותן של הנשים ביבשה, הנשים המוצגות מאבדות את קולן ונעשות אילמות. (מתוך המאמר)