Abstract
המאמר מבקש לאפיין את ירושלים כמרחב אורבני שמנהל דיאלקטיקה ייחודית בין זיכרון, שכחה וגופניות (corporality). מחברת המאמר מבקשת לטעון כי סרטים שממוקמים בעיר ירושלים ואשר הופקו בעשור האחרון בישראל, מתבוננים בעיר ומצלמים אותה כשהם בוחנים את הדימויים המסורתיים של העיר כפי שהתגבשו בתרבות הישראלית. סרטים אלו מציעים נרטיבים קטנים שמתפצלים בזמן ובמרחב כחלופה לנרטיב ההגמוני ולזמן הלינארי. כפי שהמאמר מראה, תהליך זה החל כבר בקולנוע של שנות השישים, אך מקבל את ביטויו המלא בעשור הנוכחי. המאמר מתמקד בשלושה סרטים המתחקים כל אחד בדרכו אחר היחסים שבין העיר ירושלים, הסובייקטים שחיים בה והזיכרון שלהם. כל אחד מהסרטים מציג גרסה משלו ליחסים אלו: בעוד "מועדון בית הקברות" מציג את חיי היומיום של שתי גיסות מבוגרות, ניצולות שואה שעברן רודף אותן, "שבע דקות בגן עדן" עוקב אחרי אישה צעירה שאיבדה את זיכרונה בהתפוצצות מטען חבלה באוטובוס בירושלים. לעומתם, "ירושלים, ג'רוזלם, אל קודס" מתמקד באירוע מרכזי, הקרב על ירושלים, מנקודות מבט שונות: של יהודים ופלסטינים בהווה ובעבר. יחד עם זאת, בכל שלושת הסרטים האלה פרקטיקות של הליכה, טיול או נסיעה במרחבי העיר אשר נחקקות באמצעות הגוף במרחב הקולנועי בו נכתבת העיר ירושלים. כשדמות אחת הולכת בעקבות צעדיה של דמות אחרת, כשמישהו מתחקה אחר ההיסטוריה של המקום ואחר הנרטיבים השונים העולים ממנו, העיר עצמה הופכת למקום הנתון במעקב. יתר על כן, מן הסרטים עולה חוסר היכולת של ירושלים העיר, תושביה ומבקריה, לכתוב את הזיכרון שלה.
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 278-291 |
Number of pages | 14 |
Journal | מכאן |
Volume | י"ז |
State | Published - 2017 |
IHP Publications
- ihp
- Human body in motion pictures
- Jerusalem (Israel) -- In motion pictures
- Memory